עכשיו 6 בבוקר. אנחנו ערים כבר שעה. עדיין לא התרגלנו להפרשי השעות. לאופק זה במיוחד קשה. בשעות הצהרים הוא מתחיל להיות עייף ואחרי הצהריים הוא פשוט גמור. כאילו ישן עם עיניים פתוחות. אנחנו משתדלים להעיר אותו וזה לא קל. בלילה הוא מידי פעם מתעורר בצרחות ואז אנחנו משכנעים אותו להמשיך לישון. סכה"כ זה לא נורא, רק קצת קשיים של התחלה וצריך להתרגל.
לחדר במלון אנחנו גם כבר די מורגלים. עבר רק יום אחד וזה מרגיש פה בסדר גמור. הבלגן עדין עצום ואין סיכוי שנוכל לארגן את החפצים שלנו מחוץ למזוודות, אבל זה לא נורא. גם לזה מתרגלים.
מול המלון יש איזור יפה של אגם עם המון ברווזים. באופן מאוד אמריקקי, הצבע השקוף של המים לא היה מספיק טוב, לכן צבעו אותו בירוק-טורקיז. במזרקות זה בולט ונראה קצת רדיו אקטיבי. חוץ מזה, נחמד להסתובב שם.
אתמול נפגשנו עם האשה מחברת הרילוקיישן. היא הנחתה אותנו לגבי הוצאת מספר ביטוח לאומי, רשיון נהיגה (צריך לעשות שוב תיאוריה וטסט), קניית רכב, שכירת דירה ומציאת גן. אחר כך הלכנו לפתוח חשבון בנק.
התקשורת ואינטרנט פה יותר יקרים מבארץ. דומים למחירים של לפני מהפכת "גולן טלקום". איתי קנה כרטיסי סים לטלפונים הסלולרים ב40$ לחודש שמאפשרים שיחות פנימיות ואינטרנט ללא הגבלה. את המספרים שלנו אני אשלח במייל. אפשר להתקשר אלינו למספרים האלה כמו שיחה רגילה לארה"ב.
חוץ מזה, היינו אתמול בסופר מרקט Safeway שמזכיר מאוד את שופרסל. גם כרטיס המועדון, שכמובן עשיתי, בצבע אדום. אין המון הבדל בין סופר פה לבישראל. החלב מגיע ב 2% או 0%, הירקות הטריים מאוד יקרים (אבוקדו אחד עולה 6 שקלים), יש המון סוגי שעועית בקופסת שימורים. לאיזור האוכל המוכן אפילו לא נכנסנו. הדבר שלי הכי חסר זה עדשים. כששאלתי את העובדים שם, הם אפילו לא ידעו מה זה. התבלינים שאני אוהבת (כורכום!) כל כך יקרים שלא קנינו בינתיים. ככל הנראה יש את הדברים האלה בחנויות אחרות.
מאחר ועכשיו כבר שבע (עם כל ההתארגנויות לוקח שעה לכתוב את הבלוג), כנראה שבהמשך אעדכן את הבלוג בתדירות נמוכה יותר. אשתדל לפחות פעם בשבוע.
לחדר במלון אנחנו גם כבר די מורגלים. עבר רק יום אחד וזה מרגיש פה בסדר גמור. הבלגן עדין עצום ואין סיכוי שנוכל לארגן את החפצים שלנו מחוץ למזוודות, אבל זה לא נורא. גם לזה מתרגלים.
מול המלון יש איזור יפה של אגם עם המון ברווזים. באופן מאוד אמריקקי, הצבע השקוף של המים לא היה מספיק טוב, לכן צבעו אותו בירוק-טורקיז. במזרקות זה בולט ונראה קצת רדיו אקטיבי. חוץ מזה, נחמד להסתובב שם.
 |
| מבשלת בירה ליד האגם שליד המלון |
 |
| שלכת יש גם בחוף המערבי |
 |
| מזרקה בטורקיז |
אתמול נפגשנו עם האשה מחברת הרילוקיישן. היא הנחתה אותנו לגבי הוצאת מספר ביטוח לאומי, רשיון נהיגה (צריך לעשות שוב תיאוריה וטסט), קניית רכב, שכירת דירה ומציאת גן. אחר כך הלכנו לפתוח חשבון בנק.
התקשורת ואינטרנט פה יותר יקרים מבארץ. דומים למחירים של לפני מהפכת "גולן טלקום". איתי קנה כרטיסי סים לטלפונים הסלולרים ב40$ לחודש שמאפשרים שיחות פנימיות ואינטרנט ללא הגבלה. את המספרים שלנו אני אשלח במייל. אפשר להתקשר אלינו למספרים האלה כמו שיחה רגילה לארה"ב.
חוץ מזה, היינו אתמול בסופר מרקט Safeway שמזכיר מאוד את שופרסל. גם כרטיס המועדון, שכמובן עשיתי, בצבע אדום. אין המון הבדל בין סופר פה לבישראל. החלב מגיע ב 2% או 0%, הירקות הטריים מאוד יקרים (אבוקדו אחד עולה 6 שקלים), יש המון סוגי שעועית בקופסת שימורים. לאיזור האוכל המוכן אפילו לא נכנסנו. הדבר שלי הכי חסר זה עדשים. כששאלתי את העובדים שם, הם אפילו לא ידעו מה זה. התבלינים שאני אוהבת (כורכום!) כל כך יקרים שלא קנינו בינתיים. ככל הנראה יש את הדברים האלה בחנויות אחרות.
מאחר ועכשיו כבר שבע (עם כל ההתארגנויות לוקח שעה לכתוב את הבלוג), כנראה שבהמשך אעדכן את הבלוג בתדירות נמוכה יותר. אשתדל לפחות פעם בשבוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה