איתי עייף.... כל הזמן.. הוא קם ב 3 ורוצה לישון ב 7.
חוץ מזה הכל סבבה. אופק יחסית התרגל לשעות ואני בכל מקרה תמיד עייפה... סתאם ;-)
אתמול (יום חמישי) שנינו היינו בפעם הראשונה בעבודה.
בדרך לאוניברסיטה עברנו בפאלו אלטו, זו ממש עיר מקסימה, לא פרבר משמים כמו סנטה קלרה שבה אנחנו נמצאים היום. יש מסעדות, בוטיקים וApple store, כל מה שצריך בשביל גיק-שיק.
אוניברסיטת סטנפורד מדהימה. היא מלאה בניינים יפים והמעבדות סופר מושקעות. רואים שהתקציבים שם אדירים וגם שהם נושאים פרי. בבניין שבו אני אשב נמצאות המעבדות של זוכה פרס נובל Roger Kornberg. השנה קיבל את הפרס חבר סגל נוסף בבית הספר לרפואה Kobilka.
המנחה/בוס שלי, אדם, הכין לי סיור ופגישת הכרות מאוד ענייניות ומעניינות. לא ארד כרגע לפרטים.
אחר כך הלכנו לאכול בוריטו במסעדה מקסיקנית ואיתי נסע למקאפי. אין לו מה לשתף לגבי זה, חוץ מזה שיש Game room עם פינג-פונג, air-hockey, play station וכו', קפה פילטר משני סוגים (סטאר בקס ועוד משהו) והם לא רעים ופחיות סודה ללא הגבלה.
היום (שישי), על הבוקר, עברנו חדר. מאז שהגענו אני מבקשת בערך פעמיים ביום ומסתבר שפשוט לא נפלתי על הבן אדם הנכון. החדר הקודם שלנו היה קטן, ללא קליטה סלולרית ועם אינטרנט גרוע. מול הבניין הייתה אנטנה שלדעתי מפריעה לקליטה וגם מפחידה בגלל הקרינה. ובכן, ביקשתי שוב ושוב ותמיד אמרו לי שאין מקום. היום נשברתי וביקשתי על הבוקר, כלומר ב 6. מי שהיה בקבלה היה הבחור של משמרת הלילה והפלא ופלא היה מקום. תוך שעה ארזנו הכל והעברנו לחדר החדש. הוא אמנם בקומה השנייה (ללא מעלית, שזה בעיה רק בגלל העגלה) אבל פי 2 בגודל, מול האגם עם הברווזים ויש אינטרנט וקליטה בפלאפון. כל כך משמח, שבצהרים כבר סידרתי את כל התיקים וזה סוף סוף מרגיש כמו מקום שאפשר לחיות בו.
אחרי המעבר הלכנו להירשם בביטוח לאומי. בצהרים איתי הלך לעבודה ואני בישלתי צהרים במטבח שבחדר של המלון. אחרי הצהרים הלכנו לראות גן לאופק. הגן ממש סבבה ואנחנו הולכים להירשם. למי שזה מענין אותו, מדובר במשפחתון רגיל למדי. הוא ממוקם ב Sunnyvale, כלומר, בין העבודה של איתי לעבודה שלי, ומנוהל ע"י אישה איראנית מאוד נחמדה. ישנם עשרה ילדים, חצי מהם ישראלים. אחד הילדים הוא הבן של ניקי, הישראלית שפגשתי בפורום ועליה סיפרתי בפוסט קודם. מאוד מקפידים במשפחתון על טיפול בילדים, חום, משחק והתפתחות קבוצתית. יש פחות דגש על לימודים פרופר והישגיות, מה שנפוץ בגנים אחרים באיזור. פרט לכך שלגננת יש מבטא כבד וטעיות גסות באנגלית, יש לה המון משחקים, בית נקי ומסודר והיא מבשלת לילדים אוכל אורגני. אופק ממש נהנה לשחק שם ומיידית התחבר עם הגננת. ביום שני נתחיל להגיע אבל בימים הראשונים אני לא אשאיר אותו שם לבד.
כמה תמונות:
חוץ מזה הכל סבבה. אופק יחסית התרגל לשעות ואני בכל מקרה תמיד עייפה... סתאם ;-)
אתמול (יום חמישי) שנינו היינו בפעם הראשונה בעבודה.
בדרך לאוניברסיטה עברנו בפאלו אלטו, זו ממש עיר מקסימה, לא פרבר משמים כמו סנטה קלרה שבה אנחנו נמצאים היום. יש מסעדות, בוטיקים וApple store, כל מה שצריך בשביל גיק-שיק.
אוניברסיטת סטנפורד מדהימה. היא מלאה בניינים יפים והמעבדות סופר מושקעות. רואים שהתקציבים שם אדירים וגם שהם נושאים פרי. בבניין שבו אני אשב נמצאות המעבדות של זוכה פרס נובל Roger Kornberg. השנה קיבל את הפרס חבר סגל נוסף בבית הספר לרפואה Kobilka.
המנחה/בוס שלי, אדם, הכין לי סיור ופגישת הכרות מאוד ענייניות ומעניינות. לא ארד כרגע לפרטים.
אחר כך הלכנו לאכול בוריטו במסעדה מקסיקנית ואיתי נסע למקאפי. אין לו מה לשתף לגבי זה, חוץ מזה שיש Game room עם פינג-פונג, air-hockey, play station וכו', קפה פילטר משני סוגים (סטאר בקס ועוד משהו) והם לא רעים ופחיות סודה ללא הגבלה.
היום (שישי), על הבוקר, עברנו חדר. מאז שהגענו אני מבקשת בערך פעמיים ביום ומסתבר שפשוט לא נפלתי על הבן אדם הנכון. החדר הקודם שלנו היה קטן, ללא קליטה סלולרית ועם אינטרנט גרוע. מול הבניין הייתה אנטנה שלדעתי מפריעה לקליטה וגם מפחידה בגלל הקרינה. ובכן, ביקשתי שוב ושוב ותמיד אמרו לי שאין מקום. היום נשברתי וביקשתי על הבוקר, כלומר ב 6. מי שהיה בקבלה היה הבחור של משמרת הלילה והפלא ופלא היה מקום. תוך שעה ארזנו הכל והעברנו לחדר החדש. הוא אמנם בקומה השנייה (ללא מעלית, שזה בעיה רק בגלל העגלה) אבל פי 2 בגודל, מול האגם עם הברווזים ויש אינטרנט וקליטה בפלאפון. כל כך משמח, שבצהרים כבר סידרתי את כל התיקים וזה סוף סוף מרגיש כמו מקום שאפשר לחיות בו.
אחרי המעבר הלכנו להירשם בביטוח לאומי. בצהרים איתי הלך לעבודה ואני בישלתי צהרים במטבח שבחדר של המלון. אחרי הצהרים הלכנו לראות גן לאופק. הגן ממש סבבה ואנחנו הולכים להירשם. למי שזה מענין אותו, מדובר במשפחתון רגיל למדי. הוא ממוקם ב Sunnyvale, כלומר, בין העבודה של איתי לעבודה שלי, ומנוהל ע"י אישה איראנית מאוד נחמדה. ישנם עשרה ילדים, חצי מהם ישראלים. אחד הילדים הוא הבן של ניקי, הישראלית שפגשתי בפורום ועליה סיפרתי בפוסט קודם. מאוד מקפידים במשפחתון על טיפול בילדים, חום, משחק והתפתחות קבוצתית. יש פחות דגש על לימודים פרופר והישגיות, מה שנפוץ בגנים אחרים באיזור. פרט לכך שלגננת יש מבטא כבד וטעיות גסות באנגלית, יש לה המון משחקים, בית נקי ומסודר והיא מבשלת לילדים אוכל אורגני. אופק ממש נהנה לשחק שם ומיידית התחבר עם הגננת. ביום שני נתחיל להגיע אבל בימים הראשונים אני לא אשאיר אותו שם לבד.
כמה תמונות:
 |
| החדר החדש מבחוץ |
 |
| ברווזים מול המלון |
 |
| ארוחת צהרים בחדר החדש, לפני סידור התיקים |
 |
| החדר אחרי הסידור |
אולי המשפחתון הוא בעצם תכנית הגרעין האיראנית? להשתלט על גרעין של ילדי איכות ישראלים ולהפוך אותם למדענים איראנים?
השבמחקב ב ק ש ה אל תדללי את הפוסטים, כל כך כיף לקרוא, את כותבת מרגש ומעניין, וכמובן עוד תמונות תמיד טוב
נשיקות!!!!
ושבת שלום
שמחים לשמוע שאתם מתחילים להתאקלם :-)
השבמחק