מחר מתחילים לארוז!

הפעם זה יהיה פוסט ארוך במיוחד. גם עברו שבועיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי וגם קרו המון דברים!
יש הפעם גם כמה לקחים שחשוב לי לשתף.

סקודה
סוף סוף (בדם, יזע ודמעות) מכרנו את הסקודה. זה לא לקח הרבה זמן, פרסמנו אותה לא יותר משלושה שבועות, אבל ההתמקחויות והמתח פשוט מתישים. הסוף היה קשה במיוחד כי הסתבכנו עם המשכון שהיה על הרכב.
הלקחים כאן ברורים:
* לא לקנות רכב חדש. זה אולי קל בקניה, אבל מפסידים הרבה כסף במכירה. אם אפשר, עדיף להיות סבלנים, לחפש, לבדוק ולקנות רכב יד שניה.
* לא לקחת מימון על האוטו אלא אם באמת צריך. הפרצדורות והעמלות בבנק מנקות את הרווחים שתעשו אם תשקיעו את הכסף (או במקרה שלי, הפסדים).
* אם לקחתם מימון והחלטתם למכור את האוטו, תסירו את המשכון חודש לפני. לנו לא היה מושג שצריך לעשות את זה.


ויזה
היום קיבלתי את ויזת העבודה (H1B). לפני כשלושה חודשים הייתי בדיכאון בשגרירות כשעמדנו בתור להגשת הבקשה לויזת ה H4 - Dependent . אני נתמכת... ?!? זה בניגוד לכל העקרונות שלי.
לכן היום השמחה הייתה כפולה. גם אני כבר לא צריכה להיות במעמד "נתמכת" וגם הויזה שלי היא הבירוקרטיה האחרונה שיש בדרך לטיסה (עוד פחות משבועיים!).

עוד כמה לקחים:
* אלא אם רוצים לתמוך בקיוסקים שצמודים לשגרירות ולשלם להם על שמירת חפצים, אל תביאו שום דבר איתכם (או שתבואו עם האוטו ותאכסנו את החפצים בתוכו). אפילו את הקסדה של האופניים לא נתנו לי להכניס.
* בניגוד חלקי לסעיף הקודם, תדפיסו ותביאו איתכם כל מסמך שעשוי להיות רלוונטי לויזה שלכם. גם כאן, הקיוסקים ישמחו לגבות מכם כמה שקלים בתמורה לגלישה והדפסה.


סטנפורד
כמעט סיימתי את הרישום לסטנפורד. נשאר רק עניין התשלום ($125) שאותו אני אסגור לאחר שננחת. אגב,  עד כה, בגלל הוצאות רישום ומבחנים, התואר עלה כ 2,000 שקל... לא סכום קטן אבל ההזדמנת גדולה. הבירוקרטיה, גם כן גדולה. אינסוף שאלות וחיבורים שצריך לכתוב.
מעניין שהרישום תומך באפלייה או במילים אחרות אפליה מתקנת. בעיני, ברוב המקרים, עדיף לבחור מועמד על פי היכולות שלו ולא הרקע האתני או המגדרי. יש אפילו סעיף שבו שואלים אם יש למועמד סיפור חיים מעניין או מצב סוציו-אקונומי יוצא דופן.

כל הסעיפים שצריך למלא כדי להרשם לדוקטורט

בית
הבית שלנו ממשיך להתרוקן. משעשע כמה מהר מתרגלים. היום אופק חזר מהגן ואפילו לא התלונן שהספה נעלמה. מעניין מה הוא חושב על כך שאנחנו "עוברים דירה".
אני גם כבר לא כל כך שמה לב לרהיטים שנעלמו. רק לפעמים, כשאני רואה את אחד המסמרים הריקים על הקיר, פתאום אני קולטת שבקרוב בבית שלנו תגור משפחה אחרת.

לקחו את הספה. לפחות הכורסא נשארה.

טוב, זהו, סיימתי את העדכונים.
מחר מתחילים לארוז ובעוד פחות משבועיים הטיסה!

רציתי שוב לומר תודה רבה למשפחה ולחברים שעוזרים לנו. הרבה יותר קל ונעים בזכותכם!