ליבה מסביב לעולם: 3/4 דרך מאחורינו

אני כותבת עכשיו מתוך הטיסה מלונדון לסאן פרנסיסקו. עוד 5 שעות לנחיתה מתוך כ-20 שעות מסע. איתי כרגע מצייר עם אופק שעד לא מזמן ישן. הדרך עד כה עברה יחסית חלק אבל לא לגמרי.

לא קיבלנו את העגלה של אופק בלונדון בגלל בלבול כלשהו. בתקווה היא תגיע לסאן פרנסיסקו ביחד עם כל המטען. בנוסף לזה שהתרוצצנו עם אופק על הידיים במשך 4 שעות קונקשן, היינו צריכים להבין איפה העגלה ולמה לא קיבלנו אותה וזה סתאם עייף אותנו.

עוד נקודה מרגיזה היא הבידוק הביטחוני בלונדון. כידוע, ברוב שדות התעופה בעולם אסור להעלות נוזלים לטיסה. לעומת זאת, כשבאים עם תינוק הם כן מרשים להעלות נוזלים בתנאי שמצהירים עליהם ואם מדובר באוכל אז טועמים. עד כאן, סבבה. הבעיה היא שבתור נוזל הם מגדירים גם משחת החתלה וגרבר. מאחר וזה לא ממש מובן מאליו, מצאו אצלנו את אותם ה"נוזלים" ללא שדיווחנו ועשו לנו חיפוש בתיק. החברים בלונדון לא מצטיינים ביעילות והסיפור לקח דקות ארוכות שבהם אופק איבד סבלנות ולא נותר לנו אלא להשתמש בתותח הכי כבד שלנו – במבה.

מה שהופך את המסע ליותר נוח הוא שאנחנו טסים בביזנס עם שלושה מקומות (אופק עוד לא בן שנתיים ולכן לא היה חייב כרטיס). כרטיסי הטיסה באדיבות הברון מקאפי, כמובן. יש לכך הרבה יתרונות, במיוחד עם ילד פעיל כמו אופק.

- ביזנס חוסך לעמוד בתורות ארוכים בשדות התעופה וביציאה מהמטוס

- יש הרבה מקום מרווח בין הכסאות ואופק יכול לשבת על הרצפה ולשחק כמו בבית

- הכסא הנפרד לאופק אפשר לו לישון חמש שעות מבלי להגביל אותנו

- טיסה בביזנס מאפשרת כניסה לטרקלין בקונקשן וגם זה מאוד נוח

מבחינתנו, האוכל נחמד ולא היה מבייש את רוב המסעדות, החטיפים מאוד איכותיים (אגוזים, עוגיות טובות וכו') והאווירה והמרווח בין הכסאות עושים הבדל אדיר. מקאפי מממנים רק טיסה לכיוון אחד, כך שבפעמים הבאות נצטרך להתרגל מחדש למחלקה הרגילה.

בקרוב הנחיתה והשלב האחרון במסע, המונית מהשדה למלון. בתחנה הראשונה, בנתב"ג, המשפחה הנפלאה שלנו הגיעה ועזרה עם הציוד ועם אופק. מהנחיתה נצטרך להסתדר עם כל תשע המזוודות (+ אופק, כסא לאוטו, חמישה הנדבגים ועגלה) בעצמנו. אין לי ספק שנצליח, אני רק מקווה שזה לא יהיה קשה מידי.

הנה כמה תמונות: