הגענו!

הגענו! השלמנו מסע של כ24 שעות והגענו בשלום.

הרבע האחרון גם כן עבר יחסית חלק. אופק היה מותש כי לפי הפרשי השעות היה לילה בישראל. הוא נרדם ל5 שעות בתחילת הטיסה לSF והיה די רגוע (כלומר, מסטול) בהמשכה. אנחנו גם ישנו כמה שעות.
אחרי הנחיתה, טעינו שלא ניצלנו את העובדה שיצאנו בין הראשונים מהמטוס. הלכנו לשירותים במקום לדרכונים וחיכינו בערך חצי שעה בתור. אופק היה ממש מסכן ובלי עגלה עבר מיד ליד בחוסר מנוחה.
אחר כך הלכנו לקחת את המזוודות. היינו בין האחרונים בטיסה שלנו אז לא היינו צריכים להתאמץ לזהות אותן... אבל... מזוודה אחת, ארגז הצעצועים וכסא הבטיחות לא הגיעו! לפחות הטיולון כן הגיע. מסיבה לא ברורה הורידו את המזוודות האלה מהמטוס לSF והן נשארו בלונדון. בתקווה הן יישלחו אלינו למלון מחר. כדי לנסוע למלון השאלנו כסא ישן ומרופט מחברת התעופה...לא נורא, העיקר שהגענו בשלום.
אגב, הסתדרנו עם כל המזוודות שכן הגיעו בעזרת שירות פורטר של שדה התעופה. מאוד נחמד ומאוד יעיל.

למלון הגענו עם shuttle service שהזמנו מראש מהארץ. לא זול (90$ לכ40 דקות נסיעה) אבל שווה ביותר. בניגוד למונית רגילה, שאי אפשר לסמוך על הנהג שיחכה או לא יגבה מלא כסף במקרה של עיכוב, כאן מזמינים לך את המונית ברגע שיצאת מהשדה ומחכים בין 5 ל 15 דקות.

מחכים למונית

עכשיו אנחנו במלון. אופק שוב ישן. נדרשו שתי הצצות החוצה כדי לשכנע אותו שלילה בחוץ ולא הולכים לגן, וגם כמה סיפורים כדי להרגיע אותו. המלון נחמד, אבל אין מספיק מקום אחסון לכל הרכוש שהבאנו אז חודש שלם נחייה מתוך המזוודות. חוץ מזה, הסופרמרקט הקרוב הוא במרחק נסיעה, אז קניות בסיסיות כמו ביצים וחלב נעשה רק מחר.

מתחילים להתאקלם במלון

זהו להפעם... מחר בבוקר איתי הולך להביא את הרכב השכור. אחר כך אנחנו נפגשים עם משהיא שאמורה לעזור לנו עם הרילוקיישן (מטעם חברת רילוקיישן) וביחד איתה להוציא מספרי social security ולפתוח חשבון בנק.

3/4 דרך מאחורינו

אני כותבת עכשיו מתוך הטיסה מלונדון לסאן פרנסיסקו. עוד 5 שעות לנחיתה מתוך כ-20 שעות מסע. איתי כרגע מצייר עם אופק שעד לא מזמן ישן. הדרך עד כה עברה יחסית חלק אבל לא לגמרי.

לא קיבלנו את העגלה של אופק בלונדון בגלל בלבול כלשהו. בתקווה היא תגיע לסאן פרנסיסקו ביחד עם כל המטען. בנוסף לזה שהתרוצצנו עם אופק על הידיים במשך 4 שעות קונקשן, היינו צריכים להבין איפה העגלה ולמה לא קיבלנו אותה וזה סתאם עייף אותנו.

עוד נקודה מרגיזה היא הבידוק הביטחוני בלונדון. כידוע, ברוב שדות התעופה בעולם אסור להעלות נוזלים לטיסה. לעומת זאת, כשבאים עם תינוק הם כן מרשים להעלות נוזלים בתנאי שמצהירים עליהם ואם מדובר באוכל אז טועמים. עד כאן, סבבה. הבעיה היא שבתור נוזל הם מגדירים גם משחת החתלה וגרבר. מאחר וזה לא ממש מובן מאליו, מצאו אצלנו את אותם ה"נוזלים" ללא שדיווחנו ועשו לנו חיפוש בתיק. החברים בלונדון לא מצטיינים ביעילות והסיפור לקח דקות ארוכות שבהם אופק איבד סבלנות ולא נותר לנו אלא להשתמש בתותח הכי כבד שלנו – במבה.

מה שהופך את המסע ליותר נוח הוא שאנחנו טסים בביזנס עם שלושה מקומות (אופק עוד לא בן שנתיים ולכן לא היה חייב כרטיס). כרטיסי הטיסה באדיבות הברון מקאפי, כמובן. יש לכך הרבה יתרונות, במיוחד עם ילד פעיל כמו אופק.

-          ביזנס חוסך לעמוד בתורות ארוכים בשדות התעופה וביציאה מהמטוס

-          יש הרבה מקום מרווח בין הכסאות ואופק יכול לשבת על הרצפה ולשחק כמו בבית

-          הכסא הנפרד לאופק אפשר לו לישון חמש שעות מבלי להגביל אותנו

-          טיסה בביזנס מאפשרת כניסה לטרקלין בקונקשן וגם זה מאוד נוח

מבחינתנו, האוכל נחמד ולא היה מבייש את רוב המסעדות, החטיפים מאוד איכותיים (אגוזים, עוגיות טובות וכו')  והאווירה והמרווח בין הכסאות עושים הבדל אדיר. מקאפי מממנים רק טיסה לכיוון אחד, כך שבפעמים הבאות נצטרך להתרגל מחדש למחלקה הרגילה.

בקרוב הנחיתה והשלב האחרון במסע, המונית מהשדה למלון. בתחנה הראשונה, בנתב"ג, המשפחה הנפלאה שלנו הגיעה ועזרה עם הציוד ועם אופק. מהנחיתה נצטרך להסתדר עם כל תשע המזוודות (+ אופק, כסא לאוטו,  חמישה הנדבגים ועגלה) בעצמנו. אין לי ספק שנצליח, אני רק מקווה שזה לא יהיה קשה מידי.  

הנה כמה תמונות:

המזוודות מוכנות

נפרדים בנתב"ג, קצת לפני הזריחה 

בטרקלין דן+. פחות טוב מהטרקלין הרגיל אבל יותר שקט... ויש וויסקי.

בטיסה ללונדון

איזור הילדים בטרקלין בלונדון

ביזנס...

אופק ישן בדרך לסן פרנסיסקו

מנת דג לארוחת צהרים. אל דאגה, איתי קיבל מנה בלי הרוטב

ימים אחרונים לפני הטיסה

שלושת הימים שעברו היו מאוד נמרצים ולא קלים בכלל. למעשה, הובלנו דירה מתל אביב לחיפה ללא מובילים. בין אם לפח, לתרומה, לאחסנה או למזוודות, אנחנו ארזנו וסחבנו הכל. יש לציין שלגמרי לא לבד, אלא בעזרתם של חברים יקרים ומשפחה חרוצה. סכה"כ היו 5 וחצי נגלות מתל אביב לחיפה, 2 לויצו ואינספור לפח.
לא קל, ובנוסף לכל, ביום שבת גם איתי וגם אני חלינו בוירוס או קלקול כיבה והזדחלנו על העבודה במקום להתנפל עליה כהרגלנו.
היום, יום לפני הטיסה, אנחנו מסיימים סידורים (online checkin, ביטול כרטיסי אשראי וכו'), סוגרים אריזות ומבקרים את הסבים והסבתות. בגדול, אנחנו לא קולטים את העובדה שלא נראה את המשפחה והחברים הרבה זמן ומתרכזים במשימה הקרובה של לארוז את הכל ולהגיע ליעד.

הנה כמה תמונות מהימים האחרונים:

הנוף מהבית של ההורים של איתי. יש יתרונות בלגור בחיפה.

 כמה מהנדסים צריך כדי לפרק מזנון? מסתבר שצריך את זו שהרכיבה אותו

מפרקים, אורזים וחרוצים

חמ"ל רילוקיישן

9 מזוודות כמעט ארוזות

איתי קנה מצלמת סקייפ מאוד איכותית (ויקרה). זו מצלמה שלא דורשת מחשב בשביל להפעיל סקייפ, כך שאפשר לתפוס אותנו תמיד, כשאנחנו בבית. הנה כמה סרטים להדגמה:
http://www.youtube.com/watch?v=YktHvArIKGc
http://www.youtube.com/watch?v=uvGPRMJ_x5o
את השם שלנו בסקייפ ארשום במייל.
בעיקרון השעות הטובות להתקשר הן:
לפני הגן, 7-8 שעון SF, שהן 17-18 אחרי צהרים שעון ישראל
בערב, 18-22 שעון SF שהן 4-8 בבוקר שעון ישראל
סופ"ש כמובן יותר גמיש.
מקווים שהגאדג'ט החדש יקל על כולנו לשמור על קשר.

תודה לכולם על העזרה.
הפוסט הבא מלונדון או מסנטה קלארה.

עוד שבוע לטיסה

עוד שבוע לטיסה.

למעשה בשעה זו בעוד שבוע נהיה בין לונדון לארה"ב.

10 שעות הפרש (עכשיו 9 שעות, כי כמו ברוב העולם, בארה"ב עדין לא עברו לשעון חורף), כלומר, כמעט סיבוב שלם מסביב לעולם (150 מעלות).

ליבה (כמעט) מסביב לעולם

הולך לרדת גשם ביום אחרי שננחת, שהוא אגב, גם Halloween.

המרה נוחה (קירוב) מפרנהייט לסלציוס היא  C=(F-30)/2.

כך שבערב הנחיתה נראה שיהיו בסביבות 10 מעלות... קרררר  (יחסית לתל אביב כמובן).

גשם בHalloween... אולי זה כמו שתמיד יורד גשם בפורים

מבחינת העדכונים, היום היינו בסידורים בביטוח לאומי ובמשרד הפנים.

ביטוח לאומי הפתיעו לטובה עם שירות מעולה. לא חיכינו זמן מוגזם וכל ההסברים היו ברורים ואדיבים. הכי חשוב הוא שקיבלנו את מה שרצינו. לא שזה כל כך כיף לשלם לביטוח לאומי, אבל לפחות המשימה הזו הושלמה.

במשרד הפנים, לעומת זאת, היה שירות גרוע. חיכינו בתור בעמידה כחצי שעה, רק כדי לשמוע את הגברת מפטפטת עם חברה שלה ("מ'ניינים מאמי...?!?!"). אחר כך, הסתבר לנו שבאנו לחינם. למה לא יכלו לכתוב באתר שעל מנת לשנות את הכתובת לזו של ההורים, אחד מהם צריך לבוא למשרד הפנים ולאשר? למה בכלל צריך את השטות הזאת? אז החלטנו לא לשנות את הכתובת, בתקווה שהדיירים השוכרים יהיו נחמדים וישמרו לנו על הדואר.

יש גם עדכון נחמד במיוחד. חיפשתי גן בפורום של הישראלים בסיליקון ואלי, ומפה לשם, התחלתי להתכתב עם משהיא ממש נחמדה שהציעה לעזור לי עם המשימה שממנה אני הכי חוששת - לקנות בגדים. טוב... לא באמת הכי חוששת. הרוב המוחלט של הבגדים שלי הלך למחזור ותרומה ויוצא שאני מתחילה עבודה חדשה ואין לי מה ללבוש. לא מספיק שאני גם ככה שונאת לקנות בגדים (אחותי יכולה להעיד על כך), המבחר בארה"ב עצום! והחנויות ענקיות! אני קופאת רק מלחשוב על זה. טוב שיש מי שתעזור לי ;-)

חוץ מזה, אנחנו לא ממש מתקדמים עם האריזות. יהיה הרבה יותר קל אחרי שנעבור לגור בחיפה.

מחר מתחילים לארוז!

הפעם זה יהיה פוסט ארוך במיוחד. גם עברו שבועיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי וגם קרו המון דברים!
יש הפעם גם כמה לקחים שחשוב לי לשתף.

סקודה
סוף סוף (בדם, יזע ודמעות) מכרנו את הסקודה. זה לא לקח הרבה זמן, פרסמנו אותה לא יותר משלושה שבועות, אבל ההתמקחויות והמתח פשוט מתישים. הסוף היה קשה במיוחד כי הסתבכנו עם המשכון שהיה על הרכב.
הלקחים כאן ברורים:
* לא לקנות רכב חדש. זה אולי קל בקניה, אבל מפסידים הרבה כסף במכירה. אם אפשר, עדיף להיות סבלנים, לחפש, לבדוק ולקנות רכב יד שניה.
* לא לקחת מימון על האוטו אלא אם באמת צריך. הפרצדורות והעמלות בבנק מנקות את הרווחים שתעשו אם תשקיעו את הכסף (או במקרה שלי, הפסדים).
* אם לקחתם מימון והחלטתם למכור את האוטו, תסירו את המשכון חודש לפני. לנו לא היה מושג שצריך לעשות את זה.


ויזה
היום קיבלתי את ויזת העבודה (H1B). לפני כשלושה חודשים הייתי בדיכאון בשגרירות כשעמדנו בתור להגשת הבקשה לויזת ה H4 - Dependent . אני נתמכת... ?!? זה בניגוד לכל העקרונות שלי.
לכן היום השמחה הייתה כפולה. גם אני כבר לא צריכה להיות במעמד "נתמכת" וגם הויזה שלי היא הבירוקרטיה האחרונה שיש בדרך לטיסה (עוד פחות משבועיים!).

עוד כמה לקחים:
* אלא אם רוצים לתמוך בקיוסקים שצמודים לשגרירות ולשלם להם על שמירת חפצים, אל תביאו שום דבר איתכם (או שתבואו עם האוטו ותאכסנו את החפצים בתוכו). אפילו את הקסדה של האופניים לא נתנו לי להכניס.
* בניגוד חלקי לסעיף הקודם, תדפיסו ותביאו איתכם כל מסמך שעשוי להיות רלוונטי לויזה שלכם. גם כאן, הקיוסקים ישמחו לגבות מכם כמה שקלים בתמורה לגלישה והדפסה.


סטנפורד
כמעט סיימתי את הרישום לסטנפורד. נשאר רק עניין התשלום ($125) שאותו אני אסגור לאחר שננחת. אגב,  עד כה, בגלל הוצאות רישום ומבחנים, התואר עלה כ 2,000 שקל... לא סכום קטן אבל ההזדמנת גדולה. הבירוקרטיה, גם כן גדולה. אינסוף שאלות וחיבורים שצריך לכתוב.
מעניין שהרישום תומך באפלייה או במילים אחרות אפליה מתקנת. בעיני, ברוב המקרים, עדיף לבחור מועמד על פי היכולות שלו ולא הרקע האתני או המגדרי. יש אפילו סעיף שבו שואלים אם יש למועמד סיפור חיים מעניין או מצב סוציו-אקונומי יוצא דופן.

כל הסעיפים שצריך למלא כדי להרשם לדוקטורט

בית
הבית שלנו ממשיך להתרוקן. משעשע כמה מהר מתרגלים. היום אופק חזר מהגן ואפילו לא התלונן שהספה נעלמה. מעניין מה הוא חושב על כך שאנחנו "עוברים דירה".
אני גם כבר לא כל כך שמה לב לרהיטים שנעלמו. רק לפעמים, כשאני רואה את אחד המסמרים הריקים על הקיר, פתאום אני קולטת שבקרוב בבית שלנו תגור משפחה אחרת.

לקחו את הספה. לפחות הכורסא נשארה.

טוב, זהו, סיימתי את העדכונים.
מחר מתחילים לארוז ובעוד פחות משבועיים הטיסה!

רציתי שוב לומר תודה רבה למשפחה ולחברים שעוזרים לנו. הרבה יותר קל ונעים בזכותכם!