עברו כמעט ששה שבועות מאז הלידה של אלה. מצד אחד הזמן טס ולא ברור איך כבר עברו ששה שבועות, מצד שני כל מה שקרה לפני הלידה מרגיש כאילו היה בעבר הרחוק.
אני אשתדל להזכר במעקב ההריון ולכתוב את כל מה שרלוונטי בהשוואה למעקב הריון בארץ.
כמובן שכל מוסד רפואי הוא שונה ובכל מקום הרופא הוא זה שבדרך כלל קובע את אופי הטיפול.
אני מכירה בארץ את קופת חולים כללית ושיבא ובארה"ב רק את ביה"ח והמרפאה של סטנפורד.
בנוסף לכך, מעקב ההריון שלי לא היה סטנדרטי, לא פה ולא בארץ, ובכל זאת אנסה לתאר תמונה מייצגת.
ראשית, נראה שבארץ מנסים לעשות כמה שיותר בדיקות דם ובארה"ב כמה שפחות. בארץ היו עושים לי בדיקות דם בערך פעם בשבועיים ובדקו המוגלובין, ברזל, נוגדנים, ספירת דם... אני כבר לא זוכרת למה ומה בדקו בדיוק אבל היו המון המון בדיקות. בארה"ב עשו לי בדיקת דם ראשונה בשביל סוג דם והמוגלובין, בדיקות סקר לאבחון מומים בעובר (חלבון עוברי וכו') והעמסת הסוכר. בעיקרון עושים גם בדיקות גנטיות אבל אנחנו כבר עשינו בארץ. כמו כן, כמעט ולא בודקים כאן נוגדנים. בארץ מאוד מקפידים לבדוק ולעקוב אחר CMV למשל, אך בארה"ב זה לא חלק מהבדיקות השגרתיות.
בארץ, אם אין אינדיקציות מיוחדות, נהוג לעשות שתי סקירות, אחת בסוף טרימסטר ראשון והשניה בסוף הטרימסטר השני. בארה"ב נהוג לעשות רק סקירה אחת, באמצע הטרימסטר השני, ואז גם מגלים את מין הילוד. הסקירה לא מבוצעת ע"י רופא אלא ע"י טכנאי/ת שעוברת בזריזות ובמיומנות על כל האיברים. אחר כך מגיע הרופא, עובר על מה שכבר צולם ומשלים אם צריך. באותו אופן עושים פה גם את בדיקת השקיפות העורפית.
בנוסף לסקירות ובדיקות דם, כמו בארץ, בארה"ב נהוג להגיע לרופא כל כמה זמן לבדיקה שגרתית. בניגוד לביקור רופא בישראל, הבדיקה הזו בדרך כלל לא כוללת אולטראסאונד. הרופא מסתפק בלשמוע את הדופק של העובר בעזרת דופלר ובלמדוד את הגודל של הבטן בעזרת סרט מדידה (כאילו שכחו למחוק מפרוטוקול מעקב ההריון כמה שורות מהתקופה שלפני המצאת האולטראסאונד). כשמגיעים לקליניקה, קודם כל מקבלת אותך אחות שלוקחת את כל המדדים ורק אחר כך מגיע הרופא. כך יוצא שאת רוב זמן ההמתנה מבלים בחדר הבדיקות ומחכים לרופא שעובר בין המטופלות. בנוסף, מפני שסטנפורד הוא בי"ח אוניברסיטאי, בדך כלל, לפני הרופא הרגיל מגיע/ה מתמח/ה. הבדיקות השגרתיות במרפאה בסטנפורד, במקרה שלי, היו מאוד נינוחות והרופא מאוד נחמד. לעומת זאת, במעקב ההריון בשיבא, בכל ביקור פגשתי רופא/ה אחר, חלקם נחמדים יותר וחלקם פחות. כל אחד שאל מההתחלה את כל השאלות וכדי שירגיש שיש לו השפעה, גם שלח אותי לעוד בדיקות (הרבה מהן מיותרות).
כמו בארץ, גם בארה"ב מציעים בדיקת סיסי שילייה או מי שפיר לפי הצורך שעולה מבדיקות הסקר. בדיקה מעניינת שהכרתי במהלך ההריון (אבל לא עשיתי) היא בדיקת DNA חוץ תאי. מדובר על בדיקת סקר נוספת (כלומר, לא דיאגנוסטית, כמו בדיקת המי שפיר) עם דיוק מעל 95%, שמגלה את ה DNA של העובר בדם של האמא. כך, בעזרת בדיקת דם פשוטה של האמא אפשר לדעת אם לעובר יש תסמונת דאון ומחלות גנטיות נוספות. הבדיקה הזו מאוד מעניינת גם מפני שניתן לעשות אותה ממש מוקדם בהריון, הרבה לפני בדיקת המי שפיר. פרטים נוספים על הבדיקה אפשר למצוא בקישור הזה. לפי הרופא שלי, בדיקות הסקר הקיימות (שקיפות + שתי בדיקות דם) יותר מבוססות ויכולות להעיד על הפרעות אחרות, בנוסף לשינויים גנטיים. הוא ממליץ על בדיקת הDNA החוץ תאי רק במקרים מיוחדים.
מבחינת הניתוח הקיסרי, בשתי הפעמים הכל התקדם במהירות. שמים אפידורל, בודקים שההרדמה באמת עובדת ותוך כמה דקות התינוק/ת בחוץ. אחרי חצי שעה בערך כבר הכל תפור ומתגלגלים לחדר ההתאוששות. ההבדל היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא לגבי המלווה. בשיבא נתנו לאיתי להכנס לחדר רק לרגע הלידה ואז הוא הלך ולקח את אופק לתינוקיה. בביה"ח של סטנפורד איתי היה בחדר הניתוח מההתחלה ועד הסוף. חוץ מזה, איתי לא היה צריך לתרום דם לפני הקיסרי, הסתכלו עלי מאוד מוזר כששאלתי.
חדרי האשפוז בביה"ח של סטנפורד מאוד מפנקים, כפי שניתן לצפות מבי"ח פרטי. קודם כל, החדרים יפים ונקיים, יש בהם מיטה משוכללת עם סוג של אינטרקום לאחיות וגם טלויזיה עם סרטים ואינטרנט. הארוחות בסגנון room service, יש תפריט ומתקשרים כדי להזמין מה שרוצים, ללא תוספת תשלום כמובן. האוכל ממש טעים ובריא, וכצפוי מקליפורניה, הרוב הוא locally grown. החדרים פרטיים או זוגיים. אני הייתי בחדר זוגי אבל במשך רוב האשפוז, שלושה מתוך ארבעה לילות, הייתי לבד. בניגוד לשיבא, איתי יכל להיות איתי כל הזמן במשך האשפוז ואפילו היתה עבורו ספה שנפתחת למיטה. התינוק נמצא כל הזמן עם האמא וכל הבדיקות (כולל דם) מתבצעות באותו החדר. במקרה שלנו, אלה הייתה צריכה לעבור טיפול פוטותרפיה במשך יום וחצי, וגם הוא היה בתוך החדר, בעזרת אינקובטור ואור UV ניידים. האחיות מאוד זמינות וידידותיות. נראה שיש להן הרבה פחות עומס מאשר בארץ. כדי לעזור להן יש עובדות שמוגדרות כעוזרות אחיות, הן עושות הכל חוץ מבדיקות, כולל להביא מים ולעזור לקום מהמיטה. רוב האחיות מוסמכות כיועצות הנקה ובנוסף יש יועצת הנקה מקצועית ומעט אגרסיבית שעוברת בין היולדות.
זהו להפעם. יש כמה דברים שיחכו לפוסט הבא.
כרגיל, נסיים עם כמה תמונות.
אני אשתדל להזכר במעקב ההריון ולכתוב את כל מה שרלוונטי בהשוואה למעקב הריון בארץ.
כמובן שכל מוסד רפואי הוא שונה ובכל מקום הרופא הוא זה שבדרך כלל קובע את אופי הטיפול.
אני מכירה בארץ את קופת חולים כללית ושיבא ובארה"ב רק את ביה"ח והמרפאה של סטנפורד.
בנוסף לכך, מעקב ההריון שלי לא היה סטנדרטי, לא פה ולא בארץ, ובכל זאת אנסה לתאר תמונה מייצגת.
ראשית, נראה שבארץ מנסים לעשות כמה שיותר בדיקות דם ובארה"ב כמה שפחות. בארץ היו עושים לי בדיקות דם בערך פעם בשבועיים ובדקו המוגלובין, ברזל, נוגדנים, ספירת דם... אני כבר לא זוכרת למה ומה בדקו בדיוק אבל היו המון המון בדיקות. בארה"ב עשו לי בדיקת דם ראשונה בשביל סוג דם והמוגלובין, בדיקות סקר לאבחון מומים בעובר (חלבון עוברי וכו') והעמסת הסוכר. בעיקרון עושים גם בדיקות גנטיות אבל אנחנו כבר עשינו בארץ. כמו כן, כמעט ולא בודקים כאן נוגדנים. בארץ מאוד מקפידים לבדוק ולעקוב אחר CMV למשל, אך בארה"ב זה לא חלק מהבדיקות השגרתיות.
בארץ, אם אין אינדיקציות מיוחדות, נהוג לעשות שתי סקירות, אחת בסוף טרימסטר ראשון והשניה בסוף הטרימסטר השני. בארה"ב נהוג לעשות רק סקירה אחת, באמצע הטרימסטר השני, ואז גם מגלים את מין הילוד. הסקירה לא מבוצעת ע"י רופא אלא ע"י טכנאי/ת שעוברת בזריזות ובמיומנות על כל האיברים. אחר כך מגיע הרופא, עובר על מה שכבר צולם ומשלים אם צריך. באותו אופן עושים פה גם את בדיקת השקיפות העורפית.
בנוסף לסקירות ובדיקות דם, כמו בארץ, בארה"ב נהוג להגיע לרופא כל כמה זמן לבדיקה שגרתית. בניגוד לביקור רופא בישראל, הבדיקה הזו בדרך כלל לא כוללת אולטראסאונד. הרופא מסתפק בלשמוע את הדופק של העובר בעזרת דופלר ובלמדוד את הגודל של הבטן בעזרת סרט מדידה (כאילו שכחו למחוק מפרוטוקול מעקב ההריון כמה שורות מהתקופה שלפני המצאת האולטראסאונד). כשמגיעים לקליניקה, קודם כל מקבלת אותך אחות שלוקחת את כל המדדים ורק אחר כך מגיע הרופא. כך יוצא שאת רוב זמן ההמתנה מבלים בחדר הבדיקות ומחכים לרופא שעובר בין המטופלות. בנוסף, מפני שסטנפורד הוא בי"ח אוניברסיטאי, בדך כלל, לפני הרופא הרגיל מגיע/ה מתמח/ה. הבדיקות השגרתיות במרפאה בסטנפורד, במקרה שלי, היו מאוד נינוחות והרופא מאוד נחמד. לעומת זאת, במעקב ההריון בשיבא, בכל ביקור פגשתי רופא/ה אחר, חלקם נחמדים יותר וחלקם פחות. כל אחד שאל מההתחלה את כל השאלות וכדי שירגיש שיש לו השפעה, גם שלח אותי לעוד בדיקות (הרבה מהן מיותרות).
 |
| מדידת גודל הבטן היא חלק מהפרוטוקול... לא ברור לי מה התועלת בכך |
כמו בארץ, גם בארה"ב מציעים בדיקת סיסי שילייה או מי שפיר לפי הצורך שעולה מבדיקות הסקר. בדיקה מעניינת שהכרתי במהלך ההריון (אבל לא עשיתי) היא בדיקת DNA חוץ תאי. מדובר על בדיקת סקר נוספת (כלומר, לא דיאגנוסטית, כמו בדיקת המי שפיר) עם דיוק מעל 95%, שמגלה את ה DNA של העובר בדם של האמא. כך, בעזרת בדיקת דם פשוטה של האמא אפשר לדעת אם לעובר יש תסמונת דאון ומחלות גנטיות נוספות. הבדיקה הזו מאוד מעניינת גם מפני שניתן לעשות אותה ממש מוקדם בהריון, הרבה לפני בדיקת המי שפיר. פרטים נוספים על הבדיקה אפשר למצוא בקישור הזה. לפי הרופא שלי, בדיקות הסקר הקיימות (שקיפות + שתי בדיקות דם) יותר מבוססות ויכולות להעיד על הפרעות אחרות, בנוסף לשינויים גנטיים. הוא ממליץ על בדיקת הDNA החוץ תאי רק במקרים מיוחדים.
מבחינת הניתוח הקיסרי, בשתי הפעמים הכל התקדם במהירות. שמים אפידורל, בודקים שההרדמה באמת עובדת ותוך כמה דקות התינוק/ת בחוץ. אחרי חצי שעה בערך כבר הכל תפור ומתגלגלים לחדר ההתאוששות. ההבדל היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא לגבי המלווה. בשיבא נתנו לאיתי להכנס לחדר רק לרגע הלידה ואז הוא הלך ולקח את אופק לתינוקיה. בביה"ח של סטנפורד איתי היה בחדר הניתוח מההתחלה ועד הסוף. חוץ מזה, איתי לא היה צריך לתרום דם לפני הקיסרי, הסתכלו עלי מאוד מוזר כששאלתי.
 |
| איתי והמכנסיים שקיבל כדי ללבוש בתוך חדר הניתוח. one size בגרסה האמריקאית. |
חדרי האשפוז בביה"ח של סטנפורד מאוד מפנקים, כפי שניתן לצפות מבי"ח פרטי. קודם כל, החדרים יפים ונקיים, יש בהם מיטה משוכללת עם סוג של אינטרקום לאחיות וגם טלויזיה עם סרטים ואינטרנט. הארוחות בסגנון room service, יש תפריט ומתקשרים כדי להזמין מה שרוצים, ללא תוספת תשלום כמובן. האוכל ממש טעים ובריא, וכצפוי מקליפורניה, הרוב הוא locally grown. החדרים פרטיים או זוגיים. אני הייתי בחדר זוגי אבל במשך רוב האשפוז, שלושה מתוך ארבעה לילות, הייתי לבד. בניגוד לשיבא, איתי יכל להיות איתי כל הזמן במשך האשפוז ואפילו היתה עבורו ספה שנפתחת למיטה. התינוק נמצא כל הזמן עם האמא וכל הבדיקות (כולל דם) מתבצעות באותו החדר. במקרה שלנו, אלה הייתה צריכה לעבור טיפול פוטותרפיה במשך יום וחצי, וגם הוא היה בתוך החדר, בעזרת אינקובטור ואור UV ניידים. האחיות מאוד זמינות וידידותיות. נראה שיש להן הרבה פחות עומס מאשר בארץ. כדי לעזור להן יש עובדות שמוגדרות כעוזרות אחיות, הן עושות הכל חוץ מבדיקות, כולל להביא מים ולעזור לקום מהמיטה. רוב האחיות מוסמכות כיועצות הנקה ובנוסף יש יועצת הנקה מקצועית ומעט אגרסיבית שעוברת בין היולדות.
זהו להפעם. יש כמה דברים שיחכו לפוסט הבא.
כרגיל, נסיים עם כמה תמונות.
 |
| פוטותרפיה בחדר שלנו |
 |
| בארה"ב אוהבים כוסות גדולות. זו כוס של ליטר שקיבלתי בבי"ח. האמת שזה מאוד שימושי כשקשה לקום לקחת מים. |
 |
| חלק מתפריט הroom service בבי"ח. אפשר ללחוץ על התמונה כדי להגדיל. |
 |
| בקליפורניה, רצוי שהכל יהיה local ו vegan ואם לא טבעוני, אז לפחות שיהיה free range או grass fed |
 |
| ארוחת צהרים לדוגמא... השתדלתי להזמין כמה שיותר בריא |
יופי :) . העיקר שעבר בשלום . כאן עושים הרבה בדיקות נוגדנים מכיוון שיש המון וירוסים , במיוחד אצל הילדים ונשים בהריון עלולות להידבק ואז צריכים טיפול ו/או מעקב מיוחד ובדיקות עובר נוספות . יש וירוסים שפוגעים מאוד בעוברים , במיוחד אם לא מטפלים בהם מוקדם ככל האפשר . כל טוב ! אמא .
השבמחק