לא קל להתארגן שוב בבית חדש.
בשבוע האחרון העברנו את המזוודות מהמלון לדירה החדשה וביום שישי ישנו בה בפעם הראשונה.
שוב צריך להתרגל למקום, להבין איך מגיעים לעבודה ולגן, לפרוק את התיקים, להרכיב רהיטים, להתחבר לספקים שונים ולעשות עוד מלא קניות וסידורים.
עכשיו אנחנו כבר יחסית מאורגנים.
היום הגיעו הסירים שהזמנו. ברגע שיש סיר מהביל על הכיריים, זה כבר מתחיל להרגיש כמו בית. במיוחד אחרי 5 ימים של גשם. בנוסף, בסופ"ש מצאנו מכולת הודית והצטיידנו במגוון תבלינים וקיטניות שיתאפקו עוד כמה שעות של השרייה לפני שיהפכו לתבשיל הבא.
אנחנו עדיין ישנים על מזרן מתנפח, אופק, לעומת זאת כבר מיום שישי ישן במיטה של ילדים. הסברנו לו שזו מיטה של גדולים ונראה שהוא התאקלם בלי בעיה. אתמול הוא הבין שהוא יכול לצאת מהמיטה, אבל עד כה אנחנו מצליחים להבהיר לו שעדיף לישון. היום רכבנו על האופניים לגן בפעם הראשונה. הנסיעה קצרה אבל צריך לחצות שני כבישים.
הבית הוא בית אמריקאי טיפוסי כזה של שנות ה70-80. יש גראז' גדול (ענק) עם שלט בגודל של סמארטפון, יש שטיח מעט מוכתם מקיר לקיר, בכל קיר מתחבאת נישה לאחסון, חלק מהקורות ברצפה ובמדרגות חורקות, בתקרה אין נקודות חשמל למנורות ומכונת הכביסה והמייבש תעשייתיות וישנות (ענקיות, עושות מלא רעש, לא נכנסת הרבה כביסה והיא גם לא יוצאת כל כך טוב). למרות הכל, הדירה מרווחת, יש הרבה דשא בחוץ והנוף הוא של ברושים גבוהים ויפים.
אני מחכה לסיים את ההתארגנויות ולהתחיל להרגיש בבית... להכנס מחדש לשגרה.
בשבוע האחרון העברנו את המזוודות מהמלון לדירה החדשה וביום שישי ישנו בה בפעם הראשונה.
שוב צריך להתרגל למקום, להבין איך מגיעים לעבודה ולגן, לפרוק את התיקים, להרכיב רהיטים, להתחבר לספקים שונים ולעשות עוד מלא קניות וסידורים.
עכשיו אנחנו כבר יחסית מאורגנים.
היום הגיעו הסירים שהזמנו. ברגע שיש סיר מהביל על הכיריים, זה כבר מתחיל להרגיש כמו בית. במיוחד אחרי 5 ימים של גשם. בנוסף, בסופ"ש מצאנו מכולת הודית והצטיידנו במגוון תבלינים וקיטניות שיתאפקו עוד כמה שעות של השרייה לפני שיהפכו לתבשיל הבא.
אנחנו עדיין ישנים על מזרן מתנפח, אופק, לעומת זאת כבר מיום שישי ישן במיטה של ילדים. הסברנו לו שזו מיטה של גדולים ונראה שהוא התאקלם בלי בעיה. אתמול הוא הבין שהוא יכול לצאת מהמיטה, אבל עד כה אנחנו מצליחים להבהיר לו שעדיף לישון. היום רכבנו על האופניים לגן בפעם הראשונה. הנסיעה קצרה אבל צריך לחצות שני כבישים.
הבית הוא בית אמריקאי טיפוסי כזה של שנות ה70-80. יש גראז' גדול (ענק) עם שלט בגודל של סמארטפון, יש שטיח מעט מוכתם מקיר לקיר, בכל קיר מתחבאת נישה לאחסון, חלק מהקורות ברצפה ובמדרגות חורקות, בתקרה אין נקודות חשמל למנורות ומכונת הכביסה והמייבש תעשייתיות וישנות (ענקיות, עושות מלא רעש, לא נכנסת הרבה כביסה והיא גם לא יוצאת כל כך טוב). למרות הכל, הדירה מרווחת, יש הרבה דשא בחוץ והנוף הוא של ברושים גבוהים ויפים.
אני מחכה לסיים את ההתארגנויות ולהתחיל להרגיש בבית... להכנס מחדש לשגרה.
 |
| ספה חדשה בסלון. הוילון מהדיירים הקודמים. |
 |
| החדר של אופק, עדין בלי יותר מידי ריהוט וקישוטים |
 |
| מכונת כביסה ומייבש. ענתיקות. |
 |
| חלק מהשלל מהמכולת ההודית |
 |
| תבשיל על הכיריים, נותן תחושה של בית. ג'ק וגלנליבט ברקע. |
 |
| חצי מסך מיילים וחצי שני Youtube |
איך את יודעת איך נראה סמארטפון?
השבמחק:)
דש!
התמונה שלך ושל אופק מתוקה ברמות!!!
השבמחק