עוברים למעונות

אחרי יום מעבר ויומיים התארגנות אנחנו כבר מרגישים בבית במעונות של סטנפורד. מדובר על מעין כפר שנקרא Escondido village ונמצא בקצה המזרחי של הקמפוס. המעונות של המשפחות הם מבנים דו-קומתיים שמסודרים במעגלים כשבמרכזם יש מדשאה גדולה עם משחקים. כמו בקיבוץ, אין הרבה הפרדה בין הבתים לחצר המשותפת. המשחקים מפוזרים וזמינים לכולם, הכביסה תלויה בחוץ והדלתות ברובן פתוחות. יש אנשים ששמו בשטח המשותף ריהוט גינה ושתלו ערוגות ירק, אפילו שהחצר הפרטית של כל יחידת דיור יחסית גדולה.
בינתיים, איתי כבר קבע עם אחד השכנים להפגש לבירה.
אני מאמינה שתחושת הקהילה וההתרחקות מהצפיפות העירונית יהיו לנו מאוד נחמדים.

מבנים שמסודרים במעגלים עם גינות גדולות במרכז

היחידות עצמן מאוד בייתיות ובסיסיות. הבית קטן יותר מהקודם, המטבח מיושן (ארונות עץ ותנור שנראים בני 30) ויש רק שירותים/אמבטיה אחד, מה שמקשה לארח, אבל בשבילנו זה בהחלט מספיק. אם מתחשבים בכך שהעבודה שלי במרחק 10 דקות רכיבה, הגן של אופק במרחק 5 דקות הליכה, שכר הדירה זול יותר ב500$ וכולל את כל ההוצאות (חשמל, מים, אינטרנט...), הדירה מרוהטת ואין שטיח בפינת אוכל, בהחלט מדובר בשיפור לעומת הבית הקודם. הגינה הגדולה שממש מחוץ לבית וכל הירוק שמסביב נותנים אווירה מאוד נעימה, רגועה ומשפחתית. בערב אין זכר לקולות של מכוניות, שומעים רק את הצרצרים.
בשמחה אנחנו נפרדים מה CalTrain ופחות בשמחה מהגן של שרי ומהספריה של Sunnyvale ומתחילים את השנה החדשה בקיבוץ של Escondido.

סלון קטן אך מואר. ספה אחת שלנו והשניה הגיעה עם הדירה.

מטבח

החדר של אופק עם המיטה שלו והמיטה שהגיעה עם הדירה.  

שירותים/אמבטיה... יש מקום רק לסבון ומברשות שיניים... איפה אמורים לשים את כל יתר הדברים?

המרפסת שלנו עם נוף לגינה המשותפת

גן המשחקים

מבט מהמרפסת למבנים בEscondido village.
התחושה שנותנים המבנים מבחוץ היא שילוב של קיבוץ עם הבסיס בצריפין 

העיקר שיש מקום להרכיב פזלים

התגובה של אופק, שכבר בן 2.5, לכל המעבר הייתה מעניינת. הוא לא היה עצוב ונראה שהוא לא ממש הבין את המשמעות של לעזוב בית אחד ולהכנס לשני. למרות שהסברנו לו, מהדברים שלו נראה שהיה מדובר בהפתעה גדולה. בזמן האריזות אמר בתמיהה: "אבא, נעלם לנו השולחן..." ולאחר שעברנו, בהפתעה: "גם בבית החדש יש את המיטה שלי!" ו"גם בבית החדש יש אבטיח!". בלילה הראשון הוא לא כל כך רצה ללכת לאמבטיה וגם לא רצה לישון אבל בלילה השני התנהג כרגיל לגמרי. לרגע הוא לא אמר שהוא מתגעגע או רוצה לחזור לחדר הקודם. כנראה שגעגועים מתחילים בגיל מאוחר יותר.

בעוד שלושה שבועות מתחילים הלימודים. בסטנפורד יש בכל שנה ארבעה סמסטרים במקום שלושה, מה שאומר שקצב הלימודים מאוד מהיר יחסית. בקושי מתחיל הסמסטר וכבר ניגשים לבחני אמצע ואחרי לא הרבה זמן כבר מגיעים מבחני הסיום. בינואר מתקיים מבחן הקואליפיקציה הנוראי שבשבילו צריך לחזור על רוב החומר של תואר ראשון. די אירוני שבתור עתודאית היה לי "יתרון" שהתחלתי ללמוד מיד אחרי תיכון ואילו עכשיו אני בין הסטודנטים המבוגרים ביותר שמתחילים דוקטורט...קשה לי לקלוט את זה... 10 שנים אחרי סיום התואר הראשון...OMG

טוב... שתהיה לכל קוראי הבלוג שנה טובה ומתוקה. אנחנו נערוך ארוחה קטנה וסמלית עם חלה, דבש ותפוחים (ואולי עוד כמה דברים שמזכירים את החג) בבית החדש. בחג השני אנחנו מוזמנים לחברים ישראלים שעובדים בסטנפורד וותיקים באזור.
חג שמח!