טוב, אז מה אני עושה בסטנפורד?
זה באמת תלוי את מי שואלים.
ההגדרה של הפרויקט שלי מאוד שאפתנית והיא להשתמש בטכנולוגיה אופטית שנקראת OCT (optical coherence tomography) על מנת לחקור סרטן ובין היתר את התגובה שלו לתרופות. הכוונה היא להבין תהליכים מולקולריים בתוך הגידול, למשל, חומרים שהגידול מפריש על מנת לארגן לעצמו עוד כלי דם וכו'.
המנחה שלי,
עוד לא בן 29, עם רקורד מאוד מרשים, מאמין שהטכנולוגיה הזו היא מה שחסר כרגע כדי למלא פערים בהבנה של התנהגות הסרטן ברזולוציה גבוהה (micro-environment).
OCT זו לא טכנולוגיה חדשה. עד כה היא משמשת בעיקר כדי לאבחן בעיות ברשתית שבעין אבל יש בה התקדמות בקצב מסחרר ונראה שבשנים הקרובות יראו אותה בקליניקה לצורך אבחון וטיפול באיברים נוספים.
אוקי, אז עד כה זה נשמע מרשים. מה בתכלס אני עושה? בעיקר זה מרגיש כאילו אני משקיעה את הזמן בניסויים כושלים שהיו מצליחים לו היה לנו את הניסיון הדרוש. בתור מעבדה חדשה אנחנו בפער עצום ב OCT ביחס למעבדות אחרות. בנוסף, התחום של מחקר ביולוגי, שמקשר בין ההנדסה, הכימיה והביולוגיה, מאוד מורכב.
המעבדה כוללת ארבעה מהדסי חשמל: המנחה, אני ושני סטודנטים לדוקטורט, ויש גם רופא עיניים שמגיע לארבע שעות בשבוע. החוסר בביולוג/ביו-כימאי/כימאי אורגני מורגש אבל כנראה שניתן יהיה לגשר עליו עם הזמן (אגב, אם משהוא מכיר אחד כזה שרוצה לעשות פוסט- אנחנו בהחלט מחפשים).
אני היחידה שנמצאת במעבדה במשרה מלאה ואני עושה מכל הבא ליד, החל מעניייני רכש והקמת המעבדה, דרך אנליזה של תוצאות עם קצת עיבוד תמונה (כדי לא לשכוח את כל מה שעשיתי ב 4-5 שנים האחרונות) ועד גידול תאי סרטן והזרקה שלהם לעכברים. בשביל להתאוורר, ללמוד וגם כי בדרך כלל יש כיבוד, אני משתדלת ללכת להרבה סמינרים ו journal clubs. אחד היתרונות באוניברסיטה בעלת שם זה שמגיעים להרצות אנשים מאוד מכובדים. למשל,
שריל סנדברג מגיעה בעוד חודש ופרופסור
דן שכטמן מרצה בשבוע הבא. אגב, התמונה של שריל סנדברג נמצאת למעלה בתור דוגמא לאישה מצליחה. אין לי שום שאיפות לנהל חברת רשת חברתית.
מבחינת המחקר, כרגע אין לנו שום תוצאות. למעשה, ככל שעובר הזמן אנחנו מגלים עוד ועוד מאמרים שמנסים לעשות דברים דומים. המנחה שלי בטוח שתוך שבוע נוכל לכתוב מאמר (הוא בטוח בכך כבר כמה חודשים) אבל אני חושבת שאין לנו עשירית מהבסיס המדעי/נסיונאי וגם לא תוצאות ברות פרסום. לא נורא, אופטימיות זה דבר טוב אצל מנחה. קשה לומר שזה כיף לגדל תאים או לעבוד עם עכברים. לעשות כימיה זה גם לא לונה פארק, אבל זה חלק מהעבודה וכך חוקרים את הבילוגיה. בתקווה, המעבדה תגדל והעבודה היחסית מלולכת תתחלק עם אנשים נוספים. חוץ מזה, בספטמבר יתחילו הלימודים ואז כבר אוכל לחזור להנדסה דרך הקורסים.
כמה תמונות, אחת מהן לא לבעלי לב חלש.
 |
| השולחן שלי במעבדה |
 |
| אוזן של עכבר שלא גדל בה גידול (לצערי עדין אין לי דוגמא לאוזן של עכבר עם גידול) |
 |
החדרון שבו מגדלים תאים.
צריך "להאכיל" את התאים כל יומיים ולפצל אותם כשהם צפופים מידי |
 |
| אני עובדת עם העכברים. לפני ארבעה חודשים לא הייתי מדמיינת את עצמי בפוזיציה הזו. |
רק למקרה שלא שמתם לב, אני נמצאת בבית הספר לרפואה ומוקפת ברופאים וחוקרים. אם משהוא צריך גישה למאמרים, מידע על טיפולים חדשניים, שמות של רופאים מובילים וכדומה, אני מאוד אשמח לעזור. למנחה שלי גם יש המון ידע וקשרים.
