יום שישי, 31 באוגוסט 2012

קצת נוסטלגיה

שלוש שנים נהננו מהדירה שלנו. הדירה הראשונה שקנינו ושיפצנו. לא מעט חודשים השקענו כדי לקנות אותה (בירוקרטיה, משכנתא...) ולהפוך אותה לבית נעים, ובקרוב אנחנו עוזבים והיא לא תחכה לנו כפי שהיא.
אתמול חתמנו על חוזה שכירות לשנה עם אופציה לשלוש.
את הרהיטים נצטרך לפנות ואין ספק שהבית לא יישאר אותו דבר.
לא קל לוותר על בית והרבה חפצים, ומצד שני התחושה שאפשר לעשות זאת משחררת - כמו צב שנפטר מהשריון ופתאום יכול לעוף.
לעומת החפצים, את האנשים היקרים אנחנו לא עוזבים. אנחנו לא עוזבים אלא רק מתרחקים. שש עשרה שעות טיסה הם לא מעט זמן אבל שיחת סקייפ/טלפון היא מיידית. תמונות ושיחות כאילו גורמות למרחקים להתקצר.
תמונה נוסטלגית - רגע של חסד עם אופק בן חודשיים ישן על הספה

אופק מתרווח על הכורסא

כמובן שאין שום דבר שיוכל להחליף בילוי של אופק עם סבא וסבתא (ומרינה) - וזה הדבר שהכי אתגעגע אליו.






2 תגובות:

  1. אני מקדיש לכם ולנו הסבים והסבתות את השיר הבא
    עוף גוזל
    אריק איינשטיין מילים: אריק איינשטיין
    לחן: מיקי גבריאלוב

    הגוזלים שלי עזבו את הקן
    פרשו כנפיים ועפו
    ואני ציפור זקנה נשארתי בקן
    מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר.

    תמיד ידעתי שיבוא היום
    שבו צריך להיפרד
    אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום
    אז מה הפלא שאני קצת דואג.

    עוף גוזל
    חתוך את השמיים
    טוס לאן שבא לך
    רק אל תשכח
    יש נשר בשמיים
    גור לך.

    עכשיו נשארנו לבדנו בקן
    אבל אנחנו ביחד
    חבקי אותי חזק תגידי לי כן
    אל תדאגי ביחד כיף להזדקן

    עוף גוזל...

    אני יודע שככה זה בטבע
    וגם אני עזבתי קן
    אבל עכשיו כשבא הרגע
    אז מחניק קצת בגרון
    מחניק קצת בגרון.

    עוף גוזל..

    השבמחק