ליבה מסביב לעולם: עוד קצת על הריון ולידה

הבדל נוסף וחשוב בין הקיסרי שעברתי פה לבין הפרוצדורה בארץ הוא שכאן שמים על הרגלים גרבי לחץ כדי למנוע קרישי דם. נשים בהריון, ובעיקר לקראת סופו, בסיכון יתר להיווצרות קרישי דם ברגליים. קרישי הדם עלולים לנדוד לריאות או למוח ולהיות קטלניים. כדי למנוע את הווצרותם בזמן ואחרי הניתוח, לובשים גרביים שמזרימים את הדם ברגליים. הגרביים מתנפחים ומתכווצים ואמורים ללבוש אותם עד הבוקר שאחרי הניתוח. נראה לי שזה משהו שרצוי שיישמו גם בארץ אם עדיין לא עשו זאת.
אגב, שאלנו את הרופאים לגבי מניעת הדבקויות (רקמת צלקת שמתפתחת בתוך הבטן בעקבות הניתוח) והם אמרו שמניסיונם וממחקרים שהם קראו אין משהו שעוזר באופן גורף. לטענתם ההווצרות של הדבקויות מושפעת בעיקר מהנטייה של האישה לפתח אותן.

גרביים למניעת קרישי דם (התמונה מגוגל)

עוד משהו שרציתי לספר עליו הוא המחיר של המעקב הרפואי והלידה. ובכן, מאז שהתחלנו את מעקב ההריון אני מקבלת כמעט כל יום מכתב מביטוח הבריאות על תשלום נוסף. אם יש יום שלא מגיע מכתב, ברוב המקרים ביום למחרת יגיעו שניים... זה כבר ממש הפך לבדיחה בבית שלנו ובימים שלא מגיע דואר אנחנו דואגים לשלום הדור.
למה יש כל כך הרבה מכתבים? מפני שבארה"ב מחייבים על כל פעולה בנפרד וכל מכתב שמגיע הוא על בדיקה נפרדת, גם אם יש בדיקות שבוצעו באותו יום... האמת שכבר הפסקתי לעקוב. על האשפוז של הלידה אני עדין מקבלת דיווחים אפילו שעברו כבר יותר מששה שבועות.
למה זה לא נורא? מפני שכל המכתבים הם דיווחים על מה שחברת הביטוח שילמה לספק השירותים (המרפאה של סטנפורד) ולא חשבונות שאנחנו צריכים לשלם. לשמחתנו אני מכוסה ע"י תוכנית הביטוח הרפואי לסטודנטים. במסגרת הביטוח הזה, כל עוד אני משתמשת בשירותי הרפואה של סטנפורד, רוב הבדיקות והפרוצדורות מסובסדות כמעט במלואן. זו הטבה מאוד משמעותית. ברוב הביטוחים, היולדת תגיע לגבול השנתי של הביטוח (out of pocket max) ותשלם כמה אלפי דולרים. במקרה שלי המקסימום הוא אלף דולר ועדין לא הגעתי אליו. מצד שני, המכתבים עדין ממשיכים להגיע אז יש סיכוי שיגיעו גם חיובים נוספים.
כל הדיווחים הנ"ל מראים לנו עד כמה יקרים שירותי הרפואה בארה"ב. למשל, החיוב הגדול של הלידה הוא על סך $86,000 ועשרות החיובים ה"קטנים" נעים בין $200 ל $500. חברות הביטוח תמיד משלמות את רוב החשבון והצרכן מוגן ע"י ה out of pocket max. כך יוצא שהצרכן אף פעם לא מרגיש את המחיר של השירותים שהוא מקבל ולכן הוא גם לא מתמקח. התוצאה היא שבתי החולים מתחרים על הפציינטים בעזרת איכות השירותים הרפואיים וגם דברים שוליים יותר כמו איכות האוכל ונוחות החדרים. ללא התמקחות על המחיר, אלה מעלים את מחיר השירותים הרפואיים עוד יותר. לא פלא שבעזרת המשוב החיובי הזה ארה"ב הפכה לשיאנית בהוצאה על הבריאות לנפש. סרטון קצר ומבדר שמסביר למה שירותי הבריאות בארה"ב כל כך יקרים נמצא כאן.

אחד מהתרשימים שמתארים עד כמה יקרים שירותי הבריאות בארה"ב, בערך פי 4 מישראל

מה שהצרכן כן מרגיש זה את העלייה במחיר פרמיות הביטוח. אני לא מכירה את כל הפרטים, אבל לאחרונה כל תושב אמריקאי חייב על פי חוק שיהיה לו ביטוח בריאות והממשלה התחילה להציע ביטוח בריאות מוזל מטעמה. זה נקרא the affordable care act ומכונה גם Obama-care (סרטון קצר שקשור לנושא). בגלל כוח המיקוח המרוכז של הממשלה יש סיכוי שהמחירים יתחילו לרדת... אולי...

בינתיים הדרך להמנע מהוצאה גדולה מידי על בריאות היא לעשות ביטוח מסוג HMO שזה בעצם כמו ביטוח קופת חולים. רוב ביטוחי הHMO באיזור הם של Kaiser. הביקורות כלפיו מעורבות. בגלל ההגבלה על בחירת הרופאים והעובדה שרופאים מתוגמלים על חיסכון בבדיקות (מה שמאפשר עלויות נמוכות יותר), רוב המשפחות שיכולות להרשות לעצמן עושות ביטוח מסוג PPO (שכתבתי עליו בעבר).

במעבר חד מהנושא הקודם, סתם עוד משהו שולי אך מעניין, הבגדים שמלבישים את התינוקות הקטנים קצת שונים פה מבארץ. בארץ, לפחות אנחנו, הלבשנו במכנסיים וחולצה עם מלא תיק-תקים, אבל כאן פשוט עוטפים את התינוק בבדים (swaddle) והופכים אותו לבייבי-בוריטו. אנחנו אהבנו את השיטה הזו, יותר קל לעטוף תינוק מאשר להשחיל ידיים ורגליים קטנות לשרוולים ולכפתר תיק-תקים. עם הזמן, כשהתינוק גדל, הוא מתחיל להצליח להוציא את הידיים מהבוריטו ואחר כך גם את הרגליים, ואז כבר צריך להלביש בבגדים.

אלה בוריטו

אסיים בכמה נופים מהגבעות שליד סטנפורד. עברו מספיק שבועות של מנוחה (טוב, לא באמת מנוחה) והגיע זמן להכנס קצת לכושר. מסלול הליכה פופולרי באיזור עובר דרך הגבעות שליד סטנפורד ונקרא ה dish hike, על שם האנטנות הגדולות שמפוזרות לאורך השביל, אורכו 6.5 ק"מ עם קצת טיפוס ונוף יפה.