ממש עוד מעט רובכם תערכו את סדר הפסח.
אנחנו נערוך את הסדר עשר שעות אחריכם.
זו השנה הראשונה שאנחנו עורכים את הסדר ללא המשפחה (מלבד הגרעינית שלנו). בשנה הראשונה אחותי ובעלה הגיעו לבקר ובשניה הגיעו ההורים של איתי. מחר יהיה הסדר השלישי שלנו בארה"ב ואנחנו מתכננים לחגוג אותו אצל חברים יקרים. רוב האוכל שנביא כבר מוכן ועל המקרר יש רשימת ציוד ולו"ז להשלמת הבישולים, כאילו מתכוננים למבצע צבאי. ככה זה עם שני ילדים. אם היינו בישראל, ככל הנראה היינו אורזים תיקים גדולים לסופ"ש מלא בביקורים בחיפה.
מלבד השירים מסביב לשולחן והכורך שמסמן שתכף מתחילה הארוחה, מעולם לא התלהבתי מסדר פסח. זה ערב שמלווה בהמון הכנות ולחץ. מתחיל בפקקים ומסתיים בערמות של אוכל שנשאר וכלים שצריך לשטוף. בארה"ב זו הזדמנות לחגוג עם החברים ו/או המשפחה. זו הזדמנות לצאת מהיום-יום ולהיות קצת יותר ישראלים מבדרך כלל. למשל, היום הראתי לחברים במעבדה את הסרט היחסית משעשע שהכינו בטכניון. מחר אני מתכננת להביא יין להרמת כוסית (אפילו שהם לא יהודים, לא נראה לי שהם יתנגדו).
השנה, בשבילי, זו הזדמנות להתגעגע ולחשוב על המשפחה והחברים שמתגעגעים אלינו. לכן, אפילו שעכשיו 2:30 בבוקר, היה לי חשוב לכתוב ולאחל לכם חג שמח. היה לי חשוב להזכיר שאפילו שמזמן לא כתבתי, אפילו שאנחנו לא מתקשרים מספיק ואפילו שאנחנו לא מעלים פוסטים לפייסבוק, אנחנו פה, חושבים עליכם ומקווים שנוכל לבקר בישראל בקרוב.
הסיבה שמזמן לא כתבתי היא בעיקר שהמחקר התקדם מספיק כדי לפרסם אותו וכרגע אנחנו עובדים במרץ כדי להגיש אותו לאחד הג'ורנלים. חוץ מזה, עם שני ילדים אין לנו רגע דל. בחודשים האחרונים, למרות שכמעט לא היה אצלנו חורף, אלה הייתה חולה המון והגן שלה כל כך קפדן שבכל פריחה קטנה/חום נמוך/הצטננות לא הרשו לה הגיע לגן בלי פתק מרופא.
הסיבה שכרגע אנחנו לא יכולים לבקר היא שלי אין ויזה מעודכנת והאישורים של הגרין כארד מתעכבים (אבל לא הרבה מעבר לצפוי... בינתיים).
לא הצלחתי למצוא תמונה עדכנית נורמלית של ארבעתנו, אז הנה כמה תמונות מהסופ"ש שעבר מהר Tam שצופה על סן פרנסיסקו מצפון ומחוף ים ליד.
שיהיה לכם חג אביב שמח, שתהנו לחגוג את פסח ובאופן כללי, המון בריאות, אושר והצלחה!
באהבה,
משפחת ליבה
אנחנו נערוך את הסדר עשר שעות אחריכם.
זו השנה הראשונה שאנחנו עורכים את הסדר ללא המשפחה (מלבד הגרעינית שלנו). בשנה הראשונה אחותי ובעלה הגיעו לבקר ובשניה הגיעו ההורים של איתי. מחר יהיה הסדר השלישי שלנו בארה"ב ואנחנו מתכננים לחגוג אותו אצל חברים יקרים. רוב האוכל שנביא כבר מוכן ועל המקרר יש רשימת ציוד ולו"ז להשלמת הבישולים, כאילו מתכוננים למבצע צבאי. ככה זה עם שני ילדים. אם היינו בישראל, ככל הנראה היינו אורזים תיקים גדולים לסופ"ש מלא בביקורים בחיפה.
מלבד השירים מסביב לשולחן והכורך שמסמן שתכף מתחילה הארוחה, מעולם לא התלהבתי מסדר פסח. זה ערב שמלווה בהמון הכנות ולחץ. מתחיל בפקקים ומסתיים בערמות של אוכל שנשאר וכלים שצריך לשטוף. בארה"ב זו הזדמנות לחגוג עם החברים ו/או המשפחה. זו הזדמנות לצאת מהיום-יום ולהיות קצת יותר ישראלים מבדרך כלל. למשל, היום הראתי לחברים במעבדה את הסרט היחסית משעשע שהכינו בטכניון. מחר אני מתכננת להביא יין להרמת כוסית (אפילו שהם לא יהודים, לא נראה לי שהם יתנגדו).
השנה, בשבילי, זו הזדמנות להתגעגע ולחשוב על המשפחה והחברים שמתגעגעים אלינו. לכן, אפילו שעכשיו 2:30 בבוקר, היה לי חשוב לכתוב ולאחל לכם חג שמח. היה לי חשוב להזכיר שאפילו שמזמן לא כתבתי, אפילו שאנחנו לא מתקשרים מספיק ואפילו שאנחנו לא מעלים פוסטים לפייסבוק, אנחנו פה, חושבים עליכם ומקווים שנוכל לבקר בישראל בקרוב.
הסיבה שמזמן לא כתבתי היא בעיקר שהמחקר התקדם מספיק כדי לפרסם אותו וכרגע אנחנו עובדים במרץ כדי להגיש אותו לאחד הג'ורנלים. חוץ מזה, עם שני ילדים אין לנו רגע דל. בחודשים האחרונים, למרות שכמעט לא היה אצלנו חורף, אלה הייתה חולה המון והגן שלה כל כך קפדן שבכל פריחה קטנה/חום נמוך/הצטננות לא הרשו לה הגיע לגן בלי פתק מרופא.
הסיבה שכרגע אנחנו לא יכולים לבקר היא שלי אין ויזה מעודכנת והאישורים של הגרין כארד מתעכבים (אבל לא הרבה מעבר לצפוי... בינתיים).
לא הצלחתי למצוא תמונה עדכנית נורמלית של ארבעתנו, אז הנה כמה תמונות מהסופ"ש שעבר מהר Tam שצופה על סן פרנסיסקו מצפון ומחוף ים ליד.
שיהיה לכם חג אביב שמח, שתהנו לחגוג את פסח ובאופן כללי, המון בריאות, אושר והצלחה!
באהבה,
משפחת ליבה
