"אין כמו הבית" הפכה לאמרה דו משמעית עבורנו.
לפני שבוע חזרנו מביקור של שבועיים בישראל. אחרי כמה רגעים של התאקלמות הרגשנו בבית. האווירה והאנשים החזירו אותנו שנתיים וחצי אחורנית, לסופי השבוע והחגים שבהם היינו יוצאים מתל אביב ומבקרים את המשפחה בחיפה.
מצד שני, גם שמחנו לחזור הביתה, לסטנפורד, לשגרה, ללקום בבוקר וללכת לגן ולעבודה. לחזור לחיים היחסית פשוטים שיש לנו כאן שמרוכזים בחממה של המעונות, בבית קטן שמוקף בגינות ירוקות. בלי מחויבויות, פרט לשלומם של אלה ואופק.
הטיסות לא היו פשוטות, החזור היה קל בהרבה מההלוך (בקרוב אכתוב על כך פוסט נפרד, שבתקווה יעזור להורים שטסים עם ילדים קטנים). הג'ט לג היה קשה בעיקר לאלה ועבר אחרי כחמישה ימים. למרות הג'ט לג (וגם וירוס ושני גלי חום) הספקנו לעשות כמעט כל מה שרצינו. בראש הרשימה היה לבקר את המבוגרים ביותר במשפחה, את הסבים של איתי ואת סבתא שלי. אחר כך שמחנו להפגש כמעט עם כל המשפחה (בעיקר זו שקרובה לחיפה) וגם עם רוב החברים (אני מתנצלת בפני אלו שלא יצא לנו להפגש איתם - מקווה שנוכל להתראות בביקור הבא). אופק ואלה בילו הרבה זמן עם הסבים, הדודים ובני הדודים ונהנו מכל רגע.
כפי שבטח הבנתם, את רוב הזמן בילינו בחיפה וסביבתה. לא זכרתי שחיפה היא עיר כל כך מעניינת ונחמדה. הגבעות, הוואדיות והבניה מאבן מזכירות את ירושלים, רק שכמעט מכל מקום רואים את הים. יש לא מעט בתי קפה מצויינים ופאבים ובזכות ההורים ששמרו על הילדים, אפילו יצאנו כמה פעמים (עברה בערך שנה מאז הפעם הקודמת... כשההורים באו לבקר אותנו). בילינו יום שלם במדעטק (מוזיאון מדע) וניסינו להסביר לאופק איך עובדים כל הדברים. נהננו גם לבקר בטבעון. במזל הגענו בעונה של תותי היער וזכינו לקטוף, לאכול אותם ולשתף את אופק בחוויה שכל כך נהננו ממנה כילדים. אפילו בילינו יומיים בתל אביב, בלי הילדים, ופגשנו מלא חברים.
בקיצור, אם מורידים את הטיסות, הג'ט לג, הוירוסים, החמסינים והנסיעות הרבות באוטו - היה ממש ממש כיף.
אז הנה הדברים שנרצה לעשות בפעם הבאה: לבקר בבית החדש של מיכל (אחותי), לשמוע את מיכל (החברה) שרה ולפגוש את המשפחה והחברים שלא הסתדר לפגוש הפעם. אה וגם ללכת לים! היינו בים של צפון קליפורניה אינספור פעמים, אבל המים קפואים ואי אפשר להכנס.
תודה מיוחדת ללבנה, עופר ומתן שארחו אותנו כל כך יפה בשבועיים האלה. שויתרו על רכב אחד, שני חדרים ולא מעט שעות שינה, שעזרו כשהילדים היו חולים, שדאגו שיהיה בבית אוכל מעולה לכולנו ושפטרו אותי לשבועיים מעבודות הבית - תודה!!! מאוד נהננו להיות בחברתכם גם בלי קשר לזה שאירחתם אותנו כל כך יפה. גם בזכותכם הרגשנו באמת בבית.
תודה רבה גם למשפחה והחברים ששינו את התוכניות ופינו זמן כדי להפגש איתנו. אנחנו מאוד מעריכים את זה ומאוד שמחנו להפגש עם כולם!
לסיום, כמה תמונות:
 |
| מחכים לטיסה בSFO. מנסים להתחיל את המסע ברגל ימין עם במבה... |
 |
| אופק ואלה מתרשמים מהעמסת המזודות למטוס |
 |
| הבוקר אחרי הנחיתה. היה לילה ארוך... |
 |
| ארבע דורות של נשים לבית משפחת אבנשטיין-מרלין-לוי-ליבה |
 |
| אכלנו המון אבטיח בביקור, וזה אף פעם לא נמאס |
 |
| נוף לאוטוסטרדה חדשה מהבית של אבא |
 |
| נוף לים מהבית של אמא |
 |
| מסתכלים על השקיעה ליד פארק הכט (בחיפה) |
 |
| לומדים על הובלת מים במדעטק |
 |
| מטוס כפיר ואקוסטיקה במדעטק |
 |
| אינסוף אופצ'יקים |
 |
| אופק עושה את עצמו ישן במפגש משפחתי. זו הפכה לדרך שלו להתמודד עם ריבוי הפגישות עם אנשים חדשים. |
 |
| קוטפים תותי עץ בבית של דודים |
 |
| השלל... |
 |
| שדרה בחיפה (על הכרמל), כמעט כמו בתל אביב (לפחות במראה, לא בהרגשה) |
 |
| בטיסה חזרה הילדים ישנו הרבה |
