וואו, ממש מזמן לא כתבתי, מתחילתה של השנה העברית לתחילתה של השנה האזרחית.
כמעט לא שמים לב לאיך שהזמן טס, ודווקא המון קרה בחודשים הבודדים הללו.
איתי ואופק ביקרו בישראל ואני טיפלתי באלה במשך שבועיים.
אלה זוחלת בכל הבית כמו טורנדו קטן ומתחילה להשמיע קולות של דיבור.
אופק... מתנהג כמו אופק. משתולל בלי הפסקה ולפעמים עוצר ושואל דברים כמו "אבא, למה ב space אין שמיים?". באופן מפתיע, ביחס לריבים שהיו לנו עם האחיות שלנו, הם מסתדרים ממש בסדר וכרגע ה"קטע" שלהם זה שאופק זוחל בבית ואלה זוחלת אחריו ומתפקעת מצחוק.
איתי ואני עובדים קשה ודי בלי הפסקה. מעבודה לבישולים, מקלחות, כביסות וכלים ואז עוד קצת השלמות של עבודה/לימודים, אנחנו כמעט לא עושים שום דבר בשביל עצמנו. כשאלה נולדה, איתי ואני קבענו שבשישי בערב מארגנים date night בבית (בבית כי בייביסיטר לוקחת 20$ לשעה...). זה התחיל ממש טוב, למשל, השקענו בארוחות מעניינות, אבל כשהתחיל הסמסטר זה הפך ללבחור סרט, לאכול מה שיש ולהשתדל לא להרדם על הספה. לפחות זה ביחד, ולא מול המחשב...
עכשיו אנחנו בחופשה יחסית (4 ימים של חופש מהגן), מה שבעיקר אומר שצריך למצוא תעסוקה לילדים.
בסטנפורד יש הדממה כבר שבועיים, אבל מפני שהפרופסור ישראלי (ולכן לא חוגג את קריסטמס) ומגיע לעבודה, אז גם אני משתדלת להגיע. האמת שזה נחמד להסתכל לאחור ולראות איך צעדים קטנים במשך שנתיים הבשילו וכעת מתחילים לשאת פרי. בהתחלה הייתי מאוד סקפטית לגבי המחקר השאפתני שלנו אבל לאט לאט בנינו כלים שגורמים לו להיראות יותר ויותר מוחשי. עדין לא פרסמנו מאמר, וזה כנראה ייקח עוד כמה חודשים טובים (טפו טפו טפו) אבל זה נותן תקווה וכיוון.
חוץ מזה, גלגלי הבירוקרטיה של הגרין כרד התחילו להתקדם. לפני כמה שבועות היינו צריכים להשלים את כל החיסונים ולעשות בדיקת שחפת בשביל אישור רפואי. ליתר הטופסולוגיה אנחנו רגילים מהבקשות שלנו לויזה. אם הכל יתקדם כמו שצריך, נוכל לבוא לבקר בקיץ.
לא היה קל למצוא תמונה עדכנית של כולנו, אבל הנה שתי תמונות שלנו רוכבים בקמפוס (באדיבות אריאל)
שתהיה לכולם שנה אזרחית טובה, עם המון אושר, הצלחה ובריאות!
מאחלים מכל הלב,
משפחת ליבה
כמעט לא שמים לב לאיך שהזמן טס, ודווקא המון קרה בחודשים הבודדים הללו.
איתי ואופק ביקרו בישראל ואני טיפלתי באלה במשך שבועיים.
אלה זוחלת בכל הבית כמו טורנדו קטן ומתחילה להשמיע קולות של דיבור.
אופק... מתנהג כמו אופק. משתולל בלי הפסקה ולפעמים עוצר ושואל דברים כמו "אבא, למה ב space אין שמיים?". באופן מפתיע, ביחס לריבים שהיו לנו עם האחיות שלנו, הם מסתדרים ממש בסדר וכרגע ה"קטע" שלהם זה שאופק זוחל בבית ואלה זוחלת אחריו ומתפקעת מצחוק.
 |
| שני השובבים משחקים מתחת לשולחן |
איתי ואני עובדים קשה ודי בלי הפסקה. מעבודה לבישולים, מקלחות, כביסות וכלים ואז עוד קצת השלמות של עבודה/לימודים, אנחנו כמעט לא עושים שום דבר בשביל עצמנו. כשאלה נולדה, איתי ואני קבענו שבשישי בערב מארגנים date night בבית (בבית כי בייביסיטר לוקחת 20$ לשעה...). זה התחיל ממש טוב, למשל, השקענו בארוחות מעניינות, אבל כשהתחיל הסמסטר זה הפך ללבחור סרט, לאכול מה שיש ולהשתדל לא להרדם על הספה. לפחות זה ביחד, ולא מול המחשב...
 |
| חלק מהסמסטר הקודם היה בדיוק ככה ;-) |
עכשיו אנחנו בחופשה יחסית (4 ימים של חופש מהגן), מה שבעיקר אומר שצריך למצוא תעסוקה לילדים.
בסטנפורד יש הדממה כבר שבועיים, אבל מפני שהפרופסור ישראלי (ולכן לא חוגג את קריסטמס) ומגיע לעבודה, אז גם אני משתדלת להגיע. האמת שזה נחמד להסתכל לאחור ולראות איך צעדים קטנים במשך שנתיים הבשילו וכעת מתחילים לשאת פרי. בהתחלה הייתי מאוד סקפטית לגבי המחקר השאפתני שלנו אבל לאט לאט בנינו כלים שגורמים לו להיראות יותר ויותר מוחשי. עדין לא פרסמנו מאמר, וזה כנראה ייקח עוד כמה חודשים טובים (טפו טפו טפו) אבל זה נותן תקווה וכיוון.
חוץ מזה, גלגלי הבירוקרטיה של הגרין כרד התחילו להתקדם. לפני כמה שבועות היינו צריכים להשלים את כל החיסונים ולעשות בדיקת שחפת בשביל אישור רפואי. ליתר הטופסולוגיה אנחנו רגילים מהבקשות שלנו לויזה. אם הכל יתקדם כמו שצריך, נוכל לבוא לבקר בקיץ.
לא היה קל למצוא תמונה עדכנית של כולנו, אבל הנה שתי תמונות שלנו רוכבים בקמפוס (באדיבות אריאל)
שתהיה לכולם שנה אזרחית טובה, עם המון אושר, הצלחה ובריאות!
מאחלים מכל הלב,
משפחת ליבה
