מזמן לא כתבתי. בהתחלה זה היה מפני שחזרתי לעבודה והחיים הפכו להיות מאוד עמוסים. מאז שהתחילה המלחמה לא כתבתי מפני שהרגשתי שזה לא לעניין. רובכם בישראל, עסוקים באזעקות, חדשות ומרחבים מוגנים ואנחנו בסוג של שגרה של קיץ בקליפורניה. אנחנו מעודכנים, בעיקר דרך הפייסבוק והקומדיות החדשותיות (לדוגמת ג'ון סטוארט) כי מהדורות חדשות הן מדכאות ובלתי נסבלות. יש לנו גם מספר ישראלי (זמני), והשתמשנו בו כדי להתקשר כמעט כל יום ולהבין מה באמת קורה (אם יש כזה דבר בכלל - באמת).
אבל עכשיו החלטתי כן לכתוב, כי המלחמה הצליחה לחלחל לתוך שגרת המעבדה. יכול להיות שנפגעתי מזה קצת יותר מידי, אבל זה מה שאני מרגישה.
במעבדה שעוסקת בתחום שדומה לשלי, ישנה סטודנטית אירנית, גם היא לומדת לדורטורט בהנדסת חשמל. היא בחורה נעימה ונחמדה. בעבר היינו נפגשות ומדברות על משפחה, עבודה וכו' והיא אפילו הציעה לי כמה פעמים טרמפ. כמובן שהיא ידעה שאני מישראל ואני כמובן ידעתי שהיא מאירן.
לפני יומיים היא פרסמה בפייסבוק שלה את הדבר הבא:
זו לא הפעם הראשונה שהיא מפרסמת משהו בעד הפלסטינים ונגד ישראל, אבל לפרסם דבר כל כך שיקרי? לטעון שישראל מבצעת רצח עם והעולם שותק? וזה אפילו לא סתם share... היא טרחה לכתוב בעצמה עם כל ה-# האלה.
האכזבה שלי מהמצב היא בכמה מישורים, כמו שאתם יכולים כבר לנחש. אבל למרות שמאוד רציתי לשלוח לה אחד מהרבה לינקים שמסבירים למה ישראל לא עושה genocide (היא בכלל יודעת מה זה?!), לא עניתי לה. זה מאוד לא אמריקאי לדבר על פוליטיקה. למעשה במעבדה שלי, פרט ללשאול אם המשפחה בסדר, אף אחד לא העז להזכיר את המצב. כששאלו, עניתי תשובה לא לחלוטין קורקטית, שבזכות כיפת ברזל המשפחה והחברים בסדר אבל זה מאוד מפחיד שיש הפצצות ואזעקות ושצריך ללכת למקלט. מה אתם הייתם עונים?
ומה עכשיו? להתנהג כרגיל? להפסיק להגיד לה שלום כשאני רואה אותה בקמפוס? להפסיק להגיע לאירועים שמשותפים למעבדות שלנו?
הגננת הקודמת של אופק גם הייתה אירנית. ומה אם אופק היה בגן שלה וגם היא הייתה חושבת כך? האם היינו ממשיכים להביא אותו לגן?
עכשיו כשאני כותבת את זה אני מבינה למה זה כל כך מפריע לי. כי מי שטוען שישראל עושה רצח עם לפלסטינאים ומתעלם מהזוועות במדינות השכנות שלנו (סוריה...) הוא פשוט שונא ישראל... ולכן גם אותנו...
אבל האמת היא שבזכות הקורקטיות האמריקאית ככל הנראה נצליח להתקיים יחד באותו הקמפוס. שיחשבו מה שהם רוצים. אנחנו נמשיך להתנהל כרגיל. מי יודע... אולי כשיגמרו הקרבות וההסתות, ולאחר כמה זמן של רגיעה... אולי אפילו נחזור לדבר...
בתקווה שתהיה רגיעה בהקדם ושיפסקו הקרבות וההסתות.
זה פוסט מאוד לא אופייני באפירותו אז כדי להסיף קצת צבע אעדכן שאלה ואופק מאוד חמודים... ומתישים!! איתי ואני מסיימים את מטלות הבית ב10-11 בלילה מתארגנים לישון ואחר כך אופק ואלה מתחילים להתעורר לסירוגין ובשעות אקראיות. ארבע שעות שינה רצופות הן מותרות. לצורך ההגינות רק אציין שאיתי מתעורר יותר ממני, אבל אני זו שצוברת את העייפות. במשך היום הבוס שלי לוחץ שאסור לעשות שום דבר שיסית אותנו מלפרסם ושעכשיו צריך להשקיע ממש הרבה כי אוטוטו אנחנו שם (כבר כמעט שנתיים...). בסופי השבוע ממש אין לנו כוח לארגן טיולים שאפתניים אז אנחנו נשארים קרוב לבית, שזה לא נורא כל כך בעצם. התחלנו גם להתפצל בסופ"שים ולקחת את אופק למוזיאונים/פסטיבלים בלי אלה, כדי שנוכל להתרכז בהם בנפרד וגם להקל על עצמנו.
ועכשיו כמה תמונות:
אבל עכשיו החלטתי כן לכתוב, כי המלחמה הצליחה לחלחל לתוך שגרת המעבדה. יכול להיות שנפגעתי מזה קצת יותר מידי, אבל זה מה שאני מרגישה.
במעבדה שעוסקת בתחום שדומה לשלי, ישנה סטודנטית אירנית, גם היא לומדת לדורטורט בהנדסת חשמל. היא בחורה נעימה ונחמדה. בעבר היינו נפגשות ומדברות על משפחה, עבודה וכו' והיא אפילו הציעה לי כמה פעמים טרמפ. כמובן שהיא ידעה שאני מישראל ואני כמובן ידעתי שהיא מאירן.
לפני יומיים היא פרסמה בפייסבוק שלה את הדבר הבא:
 |
| בתגובה לידיעה של the guardian: World stands disgraced as Israeli shelling of school kills at least 15 (התמונה צונזרה) |
זו לא הפעם הראשונה שהיא מפרסמת משהו בעד הפלסטינים ונגד ישראל, אבל לפרסם דבר כל כך שיקרי? לטעון שישראל מבצעת רצח עם והעולם שותק? וזה אפילו לא סתם share... היא טרחה לכתוב בעצמה עם כל ה-# האלה.
האכזבה שלי מהמצב היא בכמה מישורים, כמו שאתם יכולים כבר לנחש. אבל למרות שמאוד רציתי לשלוח לה אחד מהרבה לינקים שמסבירים למה ישראל לא עושה genocide (היא בכלל יודעת מה זה?!), לא עניתי לה. זה מאוד לא אמריקאי לדבר על פוליטיקה. למעשה במעבדה שלי, פרט ללשאול אם המשפחה בסדר, אף אחד לא העז להזכיר את המצב. כששאלו, עניתי תשובה לא לחלוטין קורקטית, שבזכות כיפת ברזל המשפחה והחברים בסדר אבל זה מאוד מפחיד שיש הפצצות ואזעקות ושצריך ללכת למקלט. מה אתם הייתם עונים?
ומה עכשיו? להתנהג כרגיל? להפסיק להגיד לה שלום כשאני רואה אותה בקמפוס? להפסיק להגיע לאירועים שמשותפים למעבדות שלנו?
הגננת הקודמת של אופק גם הייתה אירנית. ומה אם אופק היה בגן שלה וגם היא הייתה חושבת כך? האם היינו ממשיכים להביא אותו לגן?
עכשיו כשאני כותבת את זה אני מבינה למה זה כל כך מפריע לי. כי מי שטוען שישראל עושה רצח עם לפלסטינאים ומתעלם מהזוועות במדינות השכנות שלנו (סוריה...) הוא פשוט שונא ישראל... ולכן גם אותנו...
אבל האמת היא שבזכות הקורקטיות האמריקאית ככל הנראה נצליח להתקיים יחד באותו הקמפוס. שיחשבו מה שהם רוצים. אנחנו נמשיך להתנהל כרגיל. מי יודע... אולי כשיגמרו הקרבות וההסתות, ולאחר כמה זמן של רגיעה... אולי אפילו נחזור לדבר...
בתקווה שתהיה רגיעה בהקדם ושיפסקו הקרבות וההסתות.
זה פוסט מאוד לא אופייני באפירותו אז כדי להסיף קצת צבע אעדכן שאלה ואופק מאוד חמודים... ומתישים!! איתי ואני מסיימים את מטלות הבית ב10-11 בלילה מתארגנים לישון ואחר כך אופק ואלה מתחילים להתעורר לסירוגין ובשעות אקראיות. ארבע שעות שינה רצופות הן מותרות. לצורך ההגינות רק אציין שאיתי מתעורר יותר ממני, אבל אני זו שצוברת את העייפות. במשך היום הבוס שלי לוחץ שאסור לעשות שום דבר שיסית אותנו מלפרסם ושעכשיו צריך להשקיע ממש הרבה כי אוטוטו אנחנו שם (כבר כמעט שנתיים...). בסופי השבוע ממש אין לנו כוח לארגן טיולים שאפתניים אז אנחנו נשארים קרוב לבית, שזה לא נורא כל כך בעצם. התחלנו גם להתפצל בסופ"שים ולקחת את אופק למוזיאונים/פסטיבלים בלי אלה, כדי שנוכל להתרכז בהם בנפרד וגם להקל על עצמנו.
ועכשיו כמה תמונות:
 |
| מי יותר מפחיד, אופק או הטי-רקס? (במוזיאון האקדמיה למדע) |
 |
| לפני כמה שבועות זכיתי במלגת BioX. הכיתוב למעלה מתאר באופן מאוד שאפתני את המחקר שלי. |
 |
| משתוללים עם ערמות כביסה ברקע |
 |
| אוכלים בוריטו בגינה מחוץ לבית |
 |
| אלה (עם הכובע הכתום) מסתלבטת בגן |
 |
| אלה האסטרונאוטית, בשבוע "Let's go to outer space" בגן |
