כמעט שנה בארה"ב, ששה שבועות במעונות ושלושה שבועות מאז תחילת הסמסטר.
במעונות אנחנו מסתדרים מצוין. אמנם קצת קטן, אבל בשביל שלושתנו זה מתאים בול. כדי להפוך את החיים לקלים יותר קנינו מדיח, מכונת כביסה ומייבש. זה אולי נשמע טריויאלי, אבל המעונות לא מיועדים לשלושה מוצרי חשמל גדולים, פשוט אין מקום. רוב המשפחות קונות לכל היותר מדיח ומשתמשות בחדרי הכביסה של הסטודנטים. אחרי פעמיים-שלוש שניסינו, הבנו שזה מבזבז יותר מידי זמן ושעדיף להצטופף עוד קצת ולהקל עלינו במטלות הבית.
אופק ואנחנו מאוד נהנים מהגנים הגדולים של המעונות. הם מלאים במשחקים, דשא וחול והכל רק במרחק של לפתוח את הדלת של המרפסת. מרגיש כמו קיבוץ בתוך העיר. באופן כללי הקמפוס של סטנפורד מאוד מרווח ביחס לצפיפות ולעומס הכבישים של עמק הסיליקון.
הלימודים בסטנפורד, בעיקר בהנדסת חשמל, הם ממש חזרה לתואר ראשון רק עם חומר של דוקטורט.
חוזרים לתרגילי בית שבועיים, בחני אמצע ומבחני סיום, וכל אלו ברמה לא פחות גבוהה מבטכניון.
בניגוד לטכניון, שם היה מקובל מאוד להשיג שיעורי בית ומבחנים משנים קודמות, כאן יש את ה honor code שלא מאפשר קיצורי דרך. אבל לזכותם של הקורסים בסטנפורד, הם מאורגנים עד לפרטים הקטנים ביותר. כל מרצה מגיע (לפני הסטודנטים) עם שקפים מוכנים, האתר של הקורס מכיל את כל החומר כולל הקלטות של ההרצאות, המתרגלים מחויבים לדבר אנגלית שוטפת ובנוסף למתרגלים, יש גם בודקי תרגילים. כך שבהחלט עמוס, אבל מרגישים שלומדים.
השבוע האחרון בסטנפורד היה מרגש במיוחד, בהתחלה זכה תומס סודהוף מביה"ס לרפואה (שאליו שיכת המעבדה שלי) בפרס הנובל ברפואה ויומיים אחר כך, מייק לויט, מהמחלקה שלי, זכה בנובל בכימיה. היה לי את הכבוד להשתתף בהרמת הכוסית המחלקתית לרגל האירוע.
בחדשות בארץ מדברים על כך שהרבה חוקרים ישראלים עוזבים ועל כך שהזוכים השנה הם כבר לא ממש ישראלים. כסטודנטית-חוקרת מישראל, הזכיות האחרונות נותנות הרבה מאוד כבוד לישראלים שחיים פה. מי שמדבר עברית נחשב ישראלי, ומייק מדבר עברית מפני שאשתו ישראלית. הרושם שנוצר על ישראל הוא של מדינה קטנטונת שמייצרת חוקרים מבריקים.
עד לפעם הבאה,
משפחת ליבה
במעונות אנחנו מסתדרים מצוין. אמנם קצת קטן, אבל בשביל שלושתנו זה מתאים בול. כדי להפוך את החיים לקלים יותר קנינו מדיח, מכונת כביסה ומייבש. זה אולי נשמע טריויאלי, אבל המעונות לא מיועדים לשלושה מוצרי חשמל גדולים, פשוט אין מקום. רוב המשפחות קונות לכל היותר מדיח ומשתמשות בחדרי הכביסה של הסטודנטים. אחרי פעמיים-שלוש שניסינו, הבנו שזה מבזבז יותר מידי זמן ושעדיף להצטופף עוד קצת ולהקל עלינו במטלות הבית.
אופק ואנחנו מאוד נהנים מהגנים הגדולים של המעונות. הם מלאים במשחקים, דשא וחול והכל רק במרחק של לפתוח את הדלת של המרפסת. מרגיש כמו קיבוץ בתוך העיר. באופן כללי הקמפוס של סטנפורד מאוד מרווח ביחס לצפיפות ולעומס הכבישים של עמק הסיליקון.
 |
| כמו בקיבוץ, לא באמת צריך נעליים |
הלימודים בסטנפורד, בעיקר בהנדסת חשמל, הם ממש חזרה לתואר ראשון רק עם חומר של דוקטורט.
חוזרים לתרגילי בית שבועיים, בחני אמצע ומבחני סיום, וכל אלו ברמה לא פחות גבוהה מבטכניון.
בניגוד לטכניון, שם היה מקובל מאוד להשיג שיעורי בית ומבחנים משנים קודמות, כאן יש את ה honor code שלא מאפשר קיצורי דרך. אבל לזכותם של הקורסים בסטנפורד, הם מאורגנים עד לפרטים הקטנים ביותר. כל מרצה מגיע (לפני הסטודנטים) עם שקפים מוכנים, האתר של הקורס מכיל את כל החומר כולל הקלטות של ההרצאות, המתרגלים מחויבים לדבר אנגלית שוטפת ובנוסף למתרגלים, יש גם בודקי תרגילים. כך שבהחלט עמוס, אבל מרגישים שלומדים.
השבוע האחרון בסטנפורד היה מרגש במיוחד, בהתחלה זכה תומס סודהוף מביה"ס לרפואה (שאליו שיכת המעבדה שלי) בפרס הנובל ברפואה ויומיים אחר כך, מייק לויט, מהמחלקה שלי, זכה בנובל בכימיה. היה לי את הכבוד להשתתף בהרמת הכוסית המחלקתית לרגל האירוע.
 |
| שני זוכי פרס הנובל בכימיה, רוג'ר קורנברג (2006) ומייק לויט (2013) בהרמת כוסית מחלקתית |
בחדשות בארץ מדברים על כך שהרבה חוקרים ישראלים עוזבים ועל כך שהזוכים השנה הם כבר לא ממש ישראלים. כסטודנטית-חוקרת מישראל, הזכיות האחרונות נותנות הרבה מאוד כבוד לישראלים שחיים פה. מי שמדבר עברית נחשב ישראלי, ומייק מדבר עברית מפני שאשתו ישראלית. הרושם שנוצר על ישראל הוא של מדינה קטנטונת שמייצרת חוקרים מבריקים.
עד לפעם הבאה,
משפחת ליבה
