חג לאילנות

מאז ימי בית הספר לא חגגנו את ט"ו בשבט (לאכול פירות יבשים לא נחשב).
היום בחסות ה (JCC (Jewish community center יצאנו לשתול פרחים בגינה ב Sunnyvale. היה משעשע. הגיעו לפחות מאה משפחות ישראליות עם המון ילדים והמון נשים בהריון (כמו ברמת אביב) וכולם מדברים 100% עברית. מבחינת העירייה, זאת היתה פעילות התנדבותית לטובת טיפוח הגינה הציבורית. בשבילנו זאת היתה הזדמנות להפעיל את אופק ולבלות בשמש הנעימה.
לא במפתיע, זה קורה בערך פעם בשבוע, פגשנו עוד מכרים מישראל שעד עכשיו בכלל לא ידענו שגרים באיזור. ממש אירוע גיבוש.

חוץ מזה, אין הרבה עדכונים. אנחנו נכנסים לשיגרה של בית, גן ועבודה. בקרוב מגיעים אלינו לביקור ההורים, אחותי ואולי גם חברים :)

מחכים בתור להירשם לנטיעה. בכל זאת אמריקה.

מתרוצצים בפארק

עובדי העירייה מסבירים איך לשתול את הפקעות

אחת מהרבה קבוצות של שותלים

 

המתקנים בפארק. רק במקרה אין מלא ילדים בתמונה.

סייע בכתיבת הפוסט

טיולים עם ילדים

כנראה שבערך בגיל שנה וחצי כבר מתחיל להיות בלתי אפשרי להישאר בסופ"ש בבית.
אלא אם מהפנטים את הילד עם טלביזיה או ipad, גם הילד וגם ההורים יכולים להשתגע מלקרוא את אותם הספרים, להרכיב את אותם הפזלים וכו'. הפתרון שלנו דומה לזה של הרבה הורים, ולמרות שאנחנו יחסית עצלנים, אנחנו מחפשים ויוצאים לטיולים מעניינים. למעשה, קל מאוד למצוא מוזיאונים והפעלות שניתנים בחינם לרגל מאורע כלשהו. זה גם מקל על לבחור מה עושים באותו הסופ"ש.

אתר נחמד שנעזרתי בו כמה פעמים הוא ה Red tricycle. בנוסף, יש אתר לטיולי טבע עם ילדים, Stroller hikes ואת אתר הישראלים, ba inyanim. באחת הפעמים הקודמות גם הזכרתי את הכניסה בחינם למוזיאונים בסופ"ש הראשון בכל חודש למחזיקי כרטיס אשראי של Bank of America.
אם לא מוצאים מוזיאון או פעילות, תמיד אפשר לבקר באחד מהפארקים באיזור. עדין לא מצאנו פארק שמשתווה לפארק הירקון והנמל, אבל זה מה יש, לפחות בינתיים.

הנה כמה מהטיולים שאנחנו עשינו (הרבה תמונות!)
Hidden villa
חווה לימודית קטנה עם קצת חקלאות וכמה חיות משק, באיזור הררי ליד Palo alto.
לקח חשוב שלמדנו בדרך הקשה: אם נוסעים בהרים, כדאי לארגן שקית בהישג יד וגם ג'אקט ספייר בנוסף לבגדים להחלפה...

אופק מנסה ללטף את התרנגולות

Muppet chicken

חזירה ענקית

מופע ציפורים בספרייה הציבורית של Redwood city
הספרייה עם איזור הילדים הכי יפה שראיתי. הביקור בה גרם לי להזכר בספרייה הציבורית של הילדות שלי בחיפה. איזור הילדים היה בגודל של חדר ארונות וממוקם בתוך המרתף של המתנ"ס. אין ספק שהספרייה המזמינה עושה הרבה יותר חשק להגיע ולקרוא ספרים. האירועים כמו מופע הציפורים ושעות סיפור גם מושכים הרבה קהל.

מופע ציפורים בספרייה הציבורית

ספרי דוקטור סוס

ביקור בבי"ח לחיות ימיות וSausalito (עיירה צפונית לסן פרנסיסקו, ממש מעבר לגשר)
בנוסף לטיפול בחיות, בית החולים מעביר הרצאות פעם בחודש על בעלי חיים וגם מקיים סיורים בתשלום. לצערנו לא ראינו חיות כי מסתבר שבחורף "מגיעים" לבית החולים פחות כלבי ים ואריות ים, בכל זאת הביקור היה מעניין ונתן לנו תירוץ להצפין לאיזור סן פרנסיסקו.

Sausalito מעבר לגשר

נוף מבית החולים לחיות ימיות

משקיפים על הנוף

מקשיבים להסברים

פסל של אריה ים חולה

אלקטרז

סן פרנסיסקו 

המרינה בסוסליטו

הגשר בדרך חזרה

מקווה שהתמונות עשו לכם חשק לבוא לבקר :)

שיהיה חג בחירות שמח... בבקשה תלכו לבחור גם בשבילנו.

ענייני אוכל

כבר חודשיים שאנחנו מחפשים לחם נורמאלי ולא מוצאים. גם את הלחמים עם הדגנים והקמח המלא הורסים פה עם סוכר. אפילו מסווים את הסוכר בכל מיני שמות כדי להפוך את העניין למשחק מלוכלך: corn syrup, molasses, malt, dried cane syrup. פה ושם יש כל מיני Artizan breads שנראים ללא סוכר (אמריקאים אוהבים להשתמש פה במונח ארטיזן לכל דבר) אבל הם עולים לפחות פי 2 ($4-6 במקום $2) ואי אפשר לסמוך עליהם. לבסוף נשברנו והחלטנו שנתחיל לאפות. האמת שזה לא קשה, זה כיף ויוצא לחם טעים שיש בו רק קמח (מלא), שמרים, מים, קצת מלח וטיפה סוכר. אפשר גם להוסיף לו תבלינים וגרעינים שאוהבים, רק חשוב לפרוס ולהקפיא לפני שמסיימים חצי כיכר. ניסיתי גם לחם סודה, שאופים עם אבקת אפיה וסודה לשתייה במקום שמרים, אבל יצא פחות טוב מהלחם הרגיל.

נראה מושקע, מזין ומגניב... במציאות, מתוק יותר מעוגה

בין עשרות הפעמים שמופיעה המילה organic מסתתרת גם המילה sugar

100% קמח מלא, חומרים טבעים בלבד

לחם סודה, גם מקמח מלא, אבל פחות טוב מהלחם עם השמרים.
הצורה מוזרה כי הגזמתי עם החיתוכים שעושים לצורך אפיה אחידה.

  מאז שאני לא אוכלת בשר (95%), הבית שלנו תמיד באחד מהמצבים הבאים: השריה, הנבטה או עם סיר גדול של קיטניות במקרר. אני כותבת את זה בבלוג רק כדי להמליץ לכם על הנבטה. אני התחלתי עם זה לא מזמן ומעבר ליתרונות התזונתיים שאולי יש לזה, זה מקצר את זמן הבישול לחצי, הקטניות מתעכלות יותר בקלות וגם מאוד כיף שיש משהו שחי ונובט בבית. זה ממש קל, אחרי השריה של כ24 שעות, שמים את הקטניות במסננת מעל קערה על השיש ומידי פעם שופכים עליהם קצת מים כדי שישארו לחים. כעבור יום הם מתחילים לנבוט ואחרי יומיים-שלושה כבר אפשר לבשל. האמת, אפשר גם לאכול אותם ללא בישול אחרי שנבטו וזה אפילו טעים ומרענן. מי שרוצה להתעמק בהנבטה מוזמן לקרוא את המאמר הבא.

תערובת קטניות

העדשים נובטים ראשונים

נראה כאילו הם מצמיחים רגליים ועוד מעט יתחילו ללכת עם המסננת

באיזור Sunnyvale והסיליקון ואלי באופן כללי יש מגוון עצום של תרבויות שלא ממש מנסות להפוך לאמריקאיות. מבחינת אוכל זה מעולה. המסעדות האתניות העממיות מרגישות אותנטיות ובאמת רוב המבקרים הם "מקומיים". יכול להיות שרוב המסעדות מגישות אוכל אמריקאי (תפו"א, ביצים ובשר שבדרך כלל מעובד = ג'אנק) אבל אנחנו בדרך כלל מבקרים במקומות של ה"מהגרים". כמה דוגמאות:
* ישנן המון מסעדות מקסיקניות שמגישות בעיקר בוריטו וטאקו. מהניסיון שלנו, הן די דומות וההבדל העיקרי הוא מידת החריפות. זאת אופציה זולה ודי בטוחה לארוחה זריזה.
* מסעדות הודיות גם יש בשפע, אך הן שונות זו מזו. בהודו יש 28 מדינות וכנראה שבכל אחת האוכל קצת שונה. ישנה חלוקה למזון מהיר, שנקרא chaat, ולמסעדות רגילות שהן יקרות יותר. בדרך כלל האוכל מאוד חריף וצריך לבקש במיוחד פחות חריף אם רוצים.
* את האוכל הסיני אני הכי פחות אהבתי. הוא מתובל מידי, מלוח מידי ומלא שמן. אפילו שהמקומות מאוד אותנטיים, עדין לא מצאתי מקום שאוכל להמליץ עליו.
* הרבה יותר אהבתי את האוכל הויאטנמי. הוא גם כן מתובל, אבל מרגיש יותר טרי ומרענן, די דומה לאוכל התאילנדי מבחינת התיבול. ממגוון המנות אני הכי ממליצה על pho, מרק צח עם איטריות ועוד כל מיני ירקות ו/או בשר. מגיע עם ג'ינג'ר טרי, בזיליקום, ליים ונבטים שאפשר להוסיף לפי הטעם. אוכל מושלם לחורף.
* עד כה היינו בכמה מסעדות סושי. כמו בארץ, הפער באיכות הוא אדיר ופרופורציונאלי למחיר. איתי היה בסושי "אכול כפי יכולתך" ואני הייתי בסושייה מאוד איכותית בפאלו אלטו. הכל שם מאוד טרי וטעים. אפילו טעמתי קיפוד ים (uni) מאוד מיוחד.

uni, מה שיש בתוך קיפוד ים

* יש עוד סוג של מסעדות אסיתיות שנקראות hot pot, מקבלים למרכז השולחן ציר על כיריים חשמליות ומבשלים בו בשר וירקות. איתי היה בhot pot יפני ומאוד התלהב מהארוחה, גם כיף וגם טעים.
* מהדיינרים האמריקאים אני בעיקר התאכזבתי. זה לא אומר שהם לא מתאימים לכם, אבל לי אין מה לעשות שם. הקפה הוא "ללא תחתית", יש מגוון בשרים, המון סוגי חביתות (עם סוגים שונים של נקניק ובייקון) וכריכים. כל הסלטים הם לפחות עם סוג אחד של בשר ולפחות סוג אחד של גבינה. האוכל אולי לא משהו בעיני, אבל לפחות האווירה בדיינרים משפחתית ונעימה.
ישנן גם מסעדות תאילנדיות, איטלקיות, מונגוליות, פרואניות, קוריאניות , טורקיות, פרסיות, יווניות, רוסיות... אבל אותן עוד לא ניסינו. אם יש לכם המלצות באיזור כמובן נשמח לשמוע.

בפעם הבאה אכתוב על טיולים נחמדים שעשינו בסביבה ואתרי טיולים מומלצים.

במסעדה הודית בטיול בSausalito

במסעדה ההודית.
צריך לכתוב את זה כדי שיהיה ברור שלא מדובר בג'אנק פוד.
המילים local ו farmer's market מאוד באופנה בקליפורניה.

אופק ישן בסוף הטיול, שעליו אכתוב ככל הנראה בפעם הבאה.

ענייני כספים

אחת ההחלטות העיקריות בRelocation הייתה אם לשלוח את הדברים שלנו או לקנות חדשים. עכשיו כשכבר קנינו את הדברים הגדולים אפשר לבחון אם זה היה כדאי או לא. מי שלא מתעניין בפרטים טכניים ורק מחכה לראות תמונות של אופק מוזמן לדלג. אני בכוונה מפרטת כאן הרבה, למי ששוקל צעד כזה ויתלבט באותה השאלה בעתיד.

ובכן, משלוח של הדברים שלנו, שכולל אריזה וכל ההובלות, הוערך בכ $6,500. לא מדובר בהמון רכוש ואנחנו הערכנו שמחיר המשלוח עולה על ערכו (מה כבר היה לנו בדירה... מיטה ישנה, ספה, מיטת אורחים, כמה ארוניות, ציוד מטבח וזהו בגדול). לפיכך החלטנו לארוז איתנו מה שאפשר (בעיקר בגדים וצעצועים) ולמכור, לתת או לתרום את היתר.

בסכה"כ, אני חושבת שעשינו את ההחלטה הנכונה. מבחינה כלכלית זה בטוח,  אבל עבדנו מאוד קשה בתהליך הזה. 

משלוח לא היה חוסך את הקניות שצריך לעשות כשמגיעים למקום חדש. לדוגמא, עדין צריך לקנות מנורות, ריהוט מתאים וכמה מכשירי חשמל (למשל טוסטר וטלביזיה). משלוח גם לא היה חוסך את המיונים והאריזות אבל הוא היה מאוד מקל עליהן.

בנוסף לאריזות ולקניות, דבר נוסף שהיה קשה (כנראה שרק לי) הוא הפרידה מהחפצים. להיפרד מהספה שהתרווחנו עליה כל ערב, מארונית הספרים שהרכבתי לחדר של אופק, מהשולחן הקטן שבילה איתי במשך כל התואר השני, מהסיר הגדול שבישלתי עליו פעם בשבוע אוכל שהספיק לכל השבוע... זה לא היה קל, אבל עכשיו זה כבר לא מרגיש כמו פרידה אלא כזכרונות נעימים. הזמן באמת עושה את שלו. 

המקרה של הקולגה של איתי, שעבר לאיזור לפני כשנה, עזר לנו בקבלת ההחלטה. הוא ומשפחתו כן עשו משלוח. כשהיו בדיור זמני המשלוח עוד לא הגיע והם קנו הרבה דברים חדשים. כשהרכוש שלהם הגיע הוא גם לא כל כך התאים וגם לא ממש היה לו מקום לכן הם אחסנו אותו ב storage unit בתשלום. כשנמאס להם לשלם על האחסון, הם תרמו את החפצים שלהם ל Goodwill. 

עכשיו לעניין הכספי. אתם כבר מכירים אותי ויודעים שיש טבלה עם כל הפרטים. ובכן, כל הקניות שלנו עלו $4,600, מתוכם, דברים שיכולנו לא לקנות אם היינו שולחים עלו $3,000 והמכירות מתכולת הדירה הניבו כ $1,300. כלומר, המחיר של לא לשלוח הוא $1,700 - הרבה פחות ממה שהיה עולה משלוח. לא רק אנחנו הרווחנו, רוב תכולת הדירה שלנו נמכרה במחיר נמוך או נמסרה למשפחה/חברים/תרומה, ומכך גם אנשים אחרים הרוויחו.

יש רק קאטצ' קטן, אנחנו כרגע לוקחים בחשבון שהריהוט זמני (בגלל המעבר למעונות) ולכן חסכנו יחסית בהוצאות. קנינו רהיטים באיקה ומיד שניה וויתרנו על כמה דברים, כמו מזנון וארוניות. בעצם, יש עוד קאטצ', אנחנו טסנו עם 9 מזוודות, שאפשרו לנו לקחת המון דברים איתנו, אבל מחיר של מזוודה נוספת עדין מתגמד ביחס למשלוח.

לסיכום, משלוח מומלץ למי שהרכוש שלו בעל ערך רב (כספי ו\או רגשי) או למי שרוצה להקל על עצמו כמה שיותר ולא אכפת לו מהמחיר.

זהו, אם קראתם עד לפה, כנראה שאתם באמת חושבים ברצינות על רילוקישן, אז שיהיה בהצלחה :)

לעניין הבא. בדומה למאסטרכאד, ה Bank of America נותן חסות למוזיאונים בארה"ב ומאפשר כניסה בחינם למבחר מוזיאונים בסופ"ש הראשון בכל חודש. בסופ"ש הזה היינו ב The Tech museum  בסאן חוזה. כמו המוזיאון הקודם יש פה בעיקר מיצגים משחקיים, אך בניגוד אליו, ה Tech museum גם מנסה ללמד טכנולוגיה ומדע. סכה"כ מקום נחמד ומתאים לילדים מגן ועד בי"ס יסודי. המייצגים עצמם מרשימים מבחינת היצירתיות והטכנולוגיה שנדרשו כדי להקים אותם, אבל את זה ילדים פחות מעריכים בדרך כלל.

מיצג על פיקסלים. העיגולים משנים צבע כשנוגעים בהם.

יוצרים תמונה בעזרת העיגולים

יוצרים מוזיקה בעזרת הקוביות, כל קוביה היא סוג של כלי נגינה (מיתר, הקשה, נשיפה...)

 

מתכננים ובונים מגדל על משטח לא יציב

רושמים מוזיקה

אגב, מכירים את תוכנית הCash-back של כרטיס האשראי של בנק הפועלים? היא קיימת גם כאן, רק עם הויזה של Bank of America ובאופן קבוע עם כל בתי העסק. לא יודעת מהו שיתוף הפעולה בין שני הבנקים, אבל ברור שהוא קיים (הדימיון בלוגו ובאתר גם מסגירים את זה). בכל אופן, מקבלים החזר של 3% על דלק, 2% על קניות בסופר ו1% באופן קבוע. זה בהחלט מעודד את השימוש בכרטיס אשראי.

דבר אחרון ומפתיע בעינייני כספים, אפשר לקנות כאן צ'קים בסופרמרקט ואפילו להזמין אותם בדואר. רק ממלאים את מספר החשבון וגמרנו. אפשר גם לבחור כל מיני עיצובים מעניינים, למשל, הלו קיטי?!

פרסומת שקבלנו בדואר. למה רוב העיצובים נראים כאילו הם לילדים?